אילנה דיין כמשל ליוהרה ולגבהות הלב

כתב הערעור שהגישו אילנה דיין, מערכת "עובדה" וחברת "טלעד" על הרשעתן בבית המשפט המחוזי, בתביעה שהוגשה נגדם בגין לשון הרע, לוקה בשחצנות, ביוהרה ובגבהות לב.

מבלי להיכנס לניתוח משפטי של הערעור ופסק הדין, ואין לי יומרה לעשות זאת מכיוון שאיני משפטן, הקביעה בפתיח מחייבת הנמקה במישור הציבורי. בחרתי להידרש לנושא כדוגמה וכמשל לתופעה שמאפייניה הם כמופיע בכותרת רשימה זו, וחווינו אותה גם בימים אלה.

יהיו שיחלקו על הנאמר, אבל בכל זאת ראו את המשותף בתגובות של "מקורבים" ואוהדים למיניהם לפרשת הרב מוטי אלון, המשורר ואיש ההגות יצחק לאור ופסק הדין המרשיע בהוצאת לשון הרע, את מערכת תוכנית התחקירים המוערכת "עובדה" ובראשה העיתונאית בעלת המוניטין אילנה דיין. (מתבקש להעיר כאן כי כמובן אין למתוח גזירה שווה בין מה שקרה באירועי פרשת פלוני, למה שנפסק בבית המשפט המחוזי נגד "עובדה" והעיתונאית אילנה דיין.)

בכל זאת - חסידי הרב מוטי אלון זועמים על פורום "תקנה" שפרסם מה שפרסם נגד רבם. מדברים על קרע, על קריסת ערכי הציונות הדתית המפוארת, ועל ההרס הצפוי למערכת הערכים הזו כתוצאה ממה שנאמר על הרב. הוא עצמו אינו דורש חקירה ובדיקה של התלונות, אלא מגיב בכך שלא יגיב עניינית לטענות, הוא אינו מכחיש אותן חד-משמעית, וקובע שבסופו של דבר, מתוך הקשיים - "נזדכך".

מקורבי-חסידי המשורר ואיש ההגות יצחק לאור, הגיבו במשיכת כתפיים, כך על-פי הדיווחים בתקשורת, על הטענות שהוא נוהג להטריד מינית ויותר מכך, נשים הכפופות למרותו או סטודנטיות המשתתפות בהרצאותיו האקדמיות.

אלה - בכירי המערכת בעיתונות ובאקדמיה המשיכו להידרש לדברי ההגות של איש הרוח הזה, לפרסמם, להעלותם על נס ולהתנאות בכך שהוא נמנה על הסגל שלהם. כאילו עובדה זו מוסיפה משקל סגולי מיוחד למעמדם וליוקרתם. בין החובה לנקוט צעדים ולמצות בירור ובדיקה, כולל באמצעות גורמי החוק והאכיפה, לבין המחשבה שטוב שימשיך כאיש סגל בכיר אצלם ובכך יוסיף מתוקף משקל מטען "דברי הגותו" ליוקרתם - גברה התפיסה האחרונה. כאילו יבוא "חורבנו של עולם" אם יחשפו את התלונות נגד האיש ויבקשו מגורמי מקצוע לבחון אותם.