ארגון מחדש של הניהול המקומי

הסקטור המוניציפלי בישראל הכולל עיריות, מועצות מקומיות ומועצות אזוריות, סמוך על שולחנה של ממשלת ישראל. מרבית הרשויות המקומיות תלויות במענק ומימון ממשלתי ואינן מתנהלות באורח עצמאי או עם תקציב אוטונומי משלהן.

משרד הפנים כמייצג הממשלה, הוא הגוף המעניק ערבות ממשלתית לאותן רשויות, והוא המעניק להן "מענקי איזון" במידה ואלו אינן מצליחות להרים את הנטל הכלכלי ולהעניק שירותים לאזרח מתגורר ביישוב עליו הן מופקדות.

רעיון הנפקת אגרות החוב המוניציפליות, העירוניות, הקיים במדינות מערביות רבות, נועד לאפשר לאותן רשויות לקבל תזרים מימוני דהיינו: תוספת תקציבית כספית לצורך מינוף וקידום פעילותן העסקית, לצורך המרת הלוואות בריביות גבוהות או לצורך קידום פרויקטים בתחומי הרשות.

בישראל, מתוך כ-253 רשויות, מקומיות רק ארבע רשויות מקומיות "הרימו את הכפפה" והעזו להיכנס להרפתקה של הנפקת אגרות חוב מוניציפליות. ראשי הערים שגילו אומץ ציבורי והלכו נגד הזרם, היו ראשי עיריות: יהוד, לוד, רעננה ואילת.

מרבית ראשי הרשויות העדיפו לא לנקוט יוזמות חדשות להישאר סמוכים אל שולחן הממשלה, מתוך מגמה של שמרנות ניהולית ומתוך רצון להיות בעמדה בטוחה ולא ליטול סיכונים חדשים. דהיינו: להמשיך ליטול הלוואות במסגרות הקיימות דרך בנק אוצר השלטון כיום: Dexix, או דרך המחלקות המטפלות במתן אשראי מוניציפלי בבנקים המובילים בישראל: בנק הפועלים, בנק לאומי ובנק דיסקונט.

חשוב לציין כי תהליך הנפקת אגרות החוב הינו תהליך מורכב ולא קל, המלווה בהערכת השווי, בהיוועצות עם חתמים, עו"ד, רו"ח ועוד בטרם תצא ההנפקה אל הדרך, וכמובן בבחינת מקורות המימון של ההליך, יכולת ההחזר של אותה רשות, הסדר פריסת התשלומים וקבלת המימון וחשוב לא פחות, אילו נכסים, אילו אפיקים ישועבדו על-ידי הרשות לטובת ההנפקה. דהיינו: על הלווה במקרה דנן הרשות המקומית להציג בטוחות, ביטחונות לצורך היציאה לתהליך מסבך מעין זה.

חלק מהעיריות שיעבדו הארנונה השוטפת שלהן, חלק שיעבדו נכסים או קבלת כספים ספציפית יותר.

רעיון האיגו"ח, שבא מבית מדרשו של האוצר והחשב הכללי דאז ירון זליכה, למעשה התכוון לאפשר לרשויות המקומיות לקבל אשראי זול יותר, זמין יותר, מהיר יותר מאשר ההלוואות הבנקאיות הרגילות.

בתחילת הדרך אכן, כפי שציינו ראשי הערים, האשראי היה זול פי כמה מהאשראי הבנקאי הניתן למשל על-ידי בנק DEXIA, המיומן בפעילות של מימון בסקטור המוניציפלי. שהיינו במקום ריביות של 17% קיבלו העיריות ריבית עסקית בגבולות ה-5%, כלומר, הפרשי ריביות גבוהים ביותר, בייחוד שהריביות המצטברות גורמות לגירעון רב.

היתרונות והחסרונות של האיגו"ח הינם נושא דיון זה כחלק מהרפורמה שניסה האוצר להוביל, הסקטור המוניציפלי, בסיוע משרד הפנים, אך תוך היענות מינורית ביותר של הרשויות המקומיות שחששו מהשינוי הארגוני והחשיבתי והעדיפו להישאר בחממה הבטוחה של ההלוואות הבנקאיות הרגילות הניתנות בערבות ותחת המטריה של משרד הפנים.