עיתוי מושלם (1)

בעת ביקורו של ג'וזף רובינט ביידן בישראל כאורח ראש הממשלה, פורסם אישור בניית 1,600 דירות בירושלים רבתי, מעבר למה שכונה "הקו הירוק", והתקשורת עטה על פרסום זה כמוצאת שלל רב ועשתה מהפרסום בדבר הבנייה מטעמים, כדרכה. אלא שהפרסום הוא אידיאלי מבחינת עיתוי, ואי-אפשר לייחל לעיתוי יותר מתאים.

ראשית, הפרסום בדבר הבנייה האמורה בוצע בדיוק אל מול מי שממשלתו התנגדה לבנייה, כרמז עבה כי למדינת ישראל יש ממשלה עצמאית ובלתי תלויה.

שנית, הבנייה האמורה הוצגה כעניין שגרתי, ולא כאירוע מיוחד ויוצא דופן, כדי להבהיר שמדינת ישראל ריבונית בשטחה ואינה כבולה לשום הכתבה חיצונית.

שלישית, יש בכך משום הבהרה מהו ערכה של הגבלת בנייה וכיצד מתמודדים עם גזרה כזו בפועל.

רביעית, כאמור, יש בפרסום זה משהו שמרגיז את קיצוני השמאל והתקשורת, דבר שיוצר הד ופרסום חינם לפעילות חיובית וחיונית של ממשלת מדינת ישראל. אומנם התקשורת סבורה כי הממשלה נתפשת בקלקלתה, אך למעשה הממשלה, כבר בשלב של הכנת עקרונותיה, קבעה וחרטה על דגלה את ריבונותה על ירושלים רבתי ואת יישובה וטיפוחה, והנה עתה התקשורת מקדמת את הפרסומים בדבר פירעון השטר שהממשלה הבטיחה לציבור.

אין חגיגה גדולה מזו, ואין מהלך מדיני יותר משמעותי במובן החיובי מאשר בנייה של 1,600 דירות ויצירת שכונה חדשה או הרחבת שכונה קיימת בסביבות ירושלים.

הרכזת ההקפאה הינה הליך פורמאלי חסר חשיבות, כאשר בתקופת קיומה של ההקפאה נבנים פרויקטים שהוחל בהם, מאושרים פרויקטים שטרם עברו לשלב ביצוע, ומתוכננים במשנה מרץ פרויקטים חדשים. בנוסף, כל פעולת תכנון, רישוי ובנייה המתבצעת במשך ההקפאה, זוכה להד תקשורתי עצום - בחינם, וללא כל צורך בהקצאת משאבי פרסום על-חשבון משלם המיסים הישראלי; התקשורת כבר דואגת לפרסום הנדרש ועושה את העבודה ביעילות רבה, בארץ ובעולם.

אגב, בהופעות המשותפות של בנימין נתניהו וג'ו ביידן לא הורגש כי ביידן נרגש, וכי יש כאילו איזה מתח באוויר בין שני האישים. ההפך הוא הנכון - הופגנו יחסים תקינים וקשר בלתי אמצעי בין השניים ללא כל התייחסות חריגה לאירוע הבנייה שמתחת לאפם, וכך גם צריך שיהיה...

מי שיצאה מופתעת מכל זה - היא התקשורת, שלא קרה כלום לאחר ההצהרה הדרמטית בדבר הבנייה האמורה במישור המדיני - ומה רבה הייתה האכזבה, משנוכח שאישורי הבנייה כלל לא פגעו באינטרסים של ממשלת מדינת ישראל.