העם היהודי הִתְגָאָה תמיד בחכמיו. עם קטן ממנו צמח ספר הספרים; בניו היו תמיד בחזית המדע, הספרות והשירה, הפילוסופיה, הרפואה והיכן לא.
לטוב או לרע - היהודים עמדו בחזית מהפיכות, גם במהפיכת אוקטובר ברוסיה.
אבל - משהו קרה במדינת היהודים. לפתע הטיפשות מבצבצת בכל פינה, למן מוסדות השלטון העליונים ועד לאביונים וחסרי הבית ואין מבין כיצד זה התדרדרנו כה.
היכן להתחיל? זו בעיה, כי גדול מצע הטפשות. בכל מקום שתיגע היא תדבק בידיך ואין מציל. נזכיר רק כמה דוגמאות מהתקופה האחרונה.
א) ביקור סגן הנשיא האמריקני
ג'ו ביידן בישראל: ביקור ידידותי, שהיה אמור לשמש שיא של הקשרים הידידותיים בין שתי הדמוקרטיות, זו הענקית מעבר לים וזו הקטנה כאן, הפך לשרשרת בזיונות, בה ספגנו מנה כבדה של גינויים, עלבונות, פגיעה ביחסי החוץ עם מרבית המדינות בעולם המערבי ועם ארה"ב. ערערנו את הבסיס למשא-ומתן עם הפלשתינים [מבלי להתייחס כאן לשאלה אם יש למו"מ זה טעם או סיכוי, ולתרגילים שעושה אבו-מאזן]. מדוע? האם הייתה כוונה להוכיח נחישות כלפי האמריקנים? לא. אז מה כן היה פה?
ובכן היו שתיים: האחת - טפשות שקשה למצוא כדוגמתה; והשניה- חוסר יכולת ממשל ושליטה שהפגינו ראש הממשלה נתניהו ושר הפנים, אלי ישי [בהנחה שהאחרון אכן לא ידע על הכוונה לפרסם תוכניות הבניה במזרח ירושלים דווקא בימי ביקורו של סגן-הנשיא]. תנועת החרות שקדמה ל'ליכוד', השתמשה גם בסלוגן: "אלוקים, לשלטון בחרתנו". לקח לו, לקב"ה, הרבה זמן לממש סיסמא זו אלא שֶׁמֵּאָז מתברר, חדשות לִבְקָרִים, שאולי התנועה נבחרה לשלוט אך מישהו שכח ללמדה שלטון מהו.
לבל תהיינה אי-הבנות: ראש הממשלה צודק. ירושלים היא בירת ישראל, ואין לשום מדינה, גדולה וידידותית ככל שתהא, זכות להכתיב לישראל אם וכיצד לבנות בבירתה. אבל: זכות לחוד וטיפשות לחוד. פה הטיפשות פגעה בזכות, לפחות בעיני מי שאינו ישראלי.
מי יתן את הדין על הטיפשות? אף אחד. בישראל אין עונשים על טיפשות.
ב) "הלשנות" או הפצת דיסאינפורמציה בתחרות בין תעשיות נשק ישראליות: ממש בימים אלו מתפרסם שתעשיה ביטחונית ישראלית, שלא זכתה במכרז ליצוא מל"טים [מטוסים ללא טייס] בעשרות מיליוני דולר מישראל לקולומביה, חשודה שהפיצה בקולומביה מידע, נכון או כוזב, שהחברה הישראלית שאכן זכתה במכרז שילמה כאילו שוחד כדי לזכות באותו מכרז. מדובר בעסקה בהיקף של 50 מיליון דולר, שהיא חשובה מאד לכלכלת ישראל, ואם תבוטל - סביר שההזמנה תינתן לחברה מִתְחָרָה זרה, לא ישראלית, ואלפי מפרנסים ישראלים יחושו ביטול הזמנה זו בפרנסתם.
מעבר לזה: טענה על תשלום שוחד פוגעת בישראל. כל מתחרינו ישמחו לחזור על טענה זו בכל מכרז בינלאומי שישראל או חברה ישראלית תשתתפנה בו. מעבר לכך: במדינות שונות בהן המשטר נגוע בשחיתות שמעו שניתן לכאורה לדרוש מיצואניות ישראליות שוחד... הנזק הוא עצום גם אם מנכ"ל משרד הביטחון יוכיח שלא הייתה זו אלא השמצה ודיסאינפורמציה.
התעשיה האוירית, שבצד הישגיה העצומים גם עלתה למשלם המסים הישראלי סכומי עתק בשנותיה השחונות, מצויה כל העת במבחן כדאיותה וחיוניותה למדינה. זו חברה ממשלתית המתחרה בחברות פרטיות המוכיחות כי ניתן להתחרות בה בלי סיוע ממשלתי. אם חלילה ממנה יצאה הרעה - הרי ששוב שָׁבָה וְנִיסְרָה בענף עליו היא יושבת...
ג) התרת הפגנות נגד יהודים בשייח ג'ראח והפגנות כנגד ערבים בכפר השילוח [סילואן].
זכות ההפגנה היא זכות יסוד בדמוקרטיה וחובה לשמרה ולאפשר לאזרחים להביע דעתם, לרבות מחאתם במקרה הראוי. זכות ההפגנה היא חלק מחופש הבעת הדעה, ואין חולק על חשיבותן.
אולם שוב: זכות לחוד וטיפשות לחוד.
בצד חופש הבעת הדעה קיימת גם הזכות לשלמות הגוף וְהַקִּנְיָן. אין להתיר למשטרה למנוע הפגנות, אולם יש להותיר בידיה את שיקול הדעת מתי והיכן. אין טעם לקיים הפגנה כאשר ברור שלא באה אלא לְהַלְהִיט את הרוחות ולהביא לשפיכות דמים, להרס רכוש וּלְלִבּוּי שנאה.
ניתן היה להפגין נגד ההתנחלות היהודית בלב שייח'-ג'ראח גם במרחק של כמה מאות מטרים מן השכונה. הרי ההפגנה לא באה לשכנע את הערבים שההתנחלות פסולה, או לשכנע את המתנחלים היהודים לוותר על התנחלותם. הכוונה הייתה לעורר דעת קהל, להביא לצילום ההפגנה בכלי התקשורת, ולהשיג רייטינג לרעיון ואם אפשר, באותה הזדמנות, להשיג גם רייטינג אישי...
המשטרה הציעה, לאור התלהטות הרוחות הקיימת ממילא בימים אלו, לקיים את ההפגנה במרחק של כ-300 מטרים מבתי 'המתנחלים'. בית המשפט העליון קבע שיש להתיר את ההפגנה הראשונה. אם ישפך שם דם יהא זה דמם של המפגינים והשוטרים. לא דמם של השופטים. אלפי שוטרים לא יזכו ליום מנוחה בחיק משפחתם. לדעתי - זו החלטה מוטעית ולא תסווג כשיא החוכמה.
ד) הגברת
שרי אריסון מחזיקה, לפי מה שקראתי בעיתון, בכ-12% ממניות בנק הפועלים, אך מניות אלו מקנות לה שליטה בבנק אשר רוב מניותיו מפוזרות בידי הציבור ודומה שהיא עושה בבנק כמעט כרצונה.
לגב' אריסון תאגיד צדקה גדול שהיא עומדת בראשו, והיא עושה שם פעילות מבורכת. מסתבר שבבנקאות אינה מבינה הרבה. היא נותנת אמון באנשים גדלי גוף ומקריחים. כאשר הדבר קורה בתחומה האישי- יבושם לה. אולם כאשר היא מרשה לעצמה להשתלח בנגיד בנק ישראל, מבלי שתעשה קודם בדק-בית - התנהגותה צריכה להדאיג את כולנו.
גם עתה, כאשר מעט מפרטי החקירות דלפו לידיעת הציבור לא ראיתי שהתנצלה בפני הנגיד ובפני המפקח על הבנקים.
שוב: התנהגות שאינה מעידה על חוכמת יתר. אולי ראוי לה למנות אנשים ראויים למשרות הבכירות בבנק, החל מהיו"ר וכלה במבקר הפנים ולהתפנות יותר לעסקי הצדקה החשובים שהיא מנהלת?
הבנק עומד בפני "תביעה נגזרת" - תביעה בה בעל מניות דורש שהחברה שהוא אוחז בחלק ממניותיה תתבע בגין הנזקים שנגרמו לה. יש לקוות שהתביעה תוגש ואולי אז ייעשה סדר בבנק ענק זה המחזיק בכל-כך הרבה כספי ציבור.
ה) מדברים רבות על ענישה. העיתונות מותחת ביקורת [מוצדקת מאד לעתים] על עסקות הטיעון בפלילים ועל ענישה קלילה של רופא שנטל שוחד, עברייני תנועה שגרמו למוות ונדונו לעבודות שירות, ועוד ועוד.
אצלנו שודד ששדד כמה מאות שקלים עשוי להשפט לחמש שנות מאסר, ובצדק. אולם דומה שבתי-המשפט מקילים מאד בעבריינים הכבדים באמת. ככל שהאילן גבוה יותר כן הוא מטיל צל גדול יותר על כולנו.
שר שסרח ונטל שוחד, שכפר בעבירות, השמיץ את מערכות התביעה, נדון, כמו שר אוצר שגנב מקופה שהיה מופקד עליה מאות אלפי שקלים, לשנות מאסר בודדות. איש מהם לא היה צריך לצאת מהכלא לפני שישא לפחות בעשר שנות מאסר. אותו בניזרי הנכבד, שטרם גמר להטיח האשמות במערכות החוק וטרם ריצה מחצית שנת מאסר - כבר העז לבקש חנינה. האמת - אינני בטוח שלא יזכה בה. מי ששמע את נשיא המדינה יוצא בישיבת פוניבז' בזכות בחורי הישיבה המשתמטים מצה"ל לא יתפלא אם באותו מחול לנשיאת-חן בעיני החרדים גם בניזרי יחונן.
ומה עם אותה אתי אלון שגנבה רבע מיליון שקלים ומוטטה בנק בישראל? לכמה שנים היא נדונה? נזכיר כי בארה"ב נדון מיידוף, בן השבעים, לחמישים שנות מאסר. אצלם אין ניכוי שליש בגין התנהגות טובה...
יכולתי להביא עוד ועוד דוגמאות לטפשות בה אנו מנהלים את חיינו כאן. ראינו את ראשי השב"כ והמוסד לשעבר, שזכו והיו לשרים בישראל, ולתמוה כיצד גופים אלו פעלו היטב תחת אנשים נבונים אלה. אלא שעיני כבר דומעת...
בתפילת הבוקר מתפלל העם: "הנותן לשכווי בינה".
אם התרנגול קרוי "גבר", מה נעשה אם לגברים ניתנה בינת אותו בעל-כנף.
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
