הסרט פריחת הדובדבן שמוצג בקולנוע דיזנגוף בתל אביב הוא הפקה סינית, עטורת פרסים, עם במאית גרמנית, דוריס דוריי, שחקנים גרמנים ויפנים, מצולם בברלין ובטוקיו, מספר סיפור אנושי מזווית נדירה. זהו סוג של סרט שגורם לצופה להודות על מזלו הטוב שנולד אחרי המצאת הקולנוע וזוכה לאורך חייו לראות סרטים.
זהו סיפור על הגשמת חלומות בדרך לא דרך... הגיבורים של פריחת הדובדבן - זוג נשוי בני שישים לערך - ששלושת ילדיהם הבוגרים כבר עזבו את הבית, החיים בכפר גרמני חיים שגרתיים, בהם האישה מטפלת בבעלה טיפול מסור ומפנק כמו היה בנה האהוב. במהלך שיחותיהם היומיות חוזרים ועולים בין בני הזוג שני נושאים. בנם הבכור האהוב, פטר, הגר בטוקיו שאליו הם מתגעגעים במיוחד, וילדיהם הנוספים המתגוררים בברלין. והנושא הדומיננטי החוזר של הרעיה: חלומה המתמשך מאז ימי נעוריה לנסוע ליפן, לראות את טוקיו ואת הר פוג'י ולצפות בסוג מסוים של ריקוד יפני שאליו כמיהתה העיקרית. רודי, הבעל, מגיב כבעל מצוי או כבעל גרמני מצוי "זול יותר יהיה אם הבן הגר בטוקיו יבוא לבקר אותנו".
כפשרה, במקום נסיעת החלומות ליפן, הם נוסעים לראשונה בחייהם לברלין, לבקר את בנם ובתם הגרים בעיר. הביקור בברלין אפוף ביחס המזלזל של הילדים, העסוקים בקריירה ובחיים החדשים שלהם שבקושי סובלים את "זמן האיכות" עם ההורים. בלשון המעטה, אין הרבה מן המשותף בין ההורים וילדיהם.
ההורים מחליטים לנסוע מברלין לחופשה בחוף הים הבלטי. בדרך, ברכבת, נפטרת טרודי בשנתה. האלמן, שכה היה קשור לאשתו, נשאר עזוב כילד יתום שמתגעגע לאימא ולאהובה, ואינו יכול לחיות בלעדיה. הוא מחליט לנסוע לטוקיו, להעניק לאשתו המתה את הטיול שכל כך רצתה לחוות. בטוקיו הוא מתגורר אצל בנם הבכור שמתגעגע בעיקר לאימא. גם הבן הבכור הגר בטוקיו עסוק מדי בכדי לבלות עם אביו, יש לו קריירה וחברים.
|
|
|
רודי מגלה את טוקיו בכוחות עצמו כמשימה כמעט בלתי אפשרית. עיר ענקית, עם מאות אלפי יפנים המתרוצצים בין הרכבות, החנויות, הגנים, הבתים, הרחובות והדרכים. הוא לא דובר יפנית, בדיוק כמו רוב המבקרים בעיר ולא מתמצא בעיר, כמו כל תייר חדש. כדי להעניק לאשתו את הטיול שכמהה אליו הוא לובש את בגדיה מתחת למעיל, כמו היו הבגדים היא בעצמה והוא משוחח עימה כל הזמן.
כאשר מגיעה עת פריחת עצי הדובדבן, מראה מרהיב הממלא את כל הגנים הקסומים בטוקיו, הוא מגלה בגן רקדנית צעירה, ילדה כמעט, הרוקדת בגן את הריקוד שאשתו כל כך כמהה לראות. הם משוחחים באנגלית ומגלים הרבה מן המשותף ביניהם, בתחום הרגשות, אירועי החיים, העצב והשמחה. מדי בוקר מגיע האלמן לבקר את ידידתו בגן וצופה בטקס האיפור והלבוש שלה, וכן בריקוד שהיא רוקדת. באחד הימים הוא עוקב אחריה ומגלה שהיא גרה ב"פרבר" שבו גרים בני אדם בתוך אוהלים שגודלם כגודל שקיות ניילון. עם מקום למזרן קטן ולכמה חפצים. האלמן מזמין את חברתו הצעירה לנסוע איתו להר פוג'י וכמובן מספר לה על אשתו האהובה. ההר פוג'י, לפי הגדרתה של הרקדנית היפנית, הוא "הר ביישן" המכוסה תמיד אובך ההופך את פוג'י, רוב הזמן, להר בלתי נראה.
|
|
|
|
אחרי ימים רבים בהם הר פוג'י של החלומות הוא בלתי נראה מעבר למסך של עננים, מתעורר האלמן התייר בלילה אחד קסום ורואה לאור הירח את ההר גלוי, זוהר בכיפת השלג שלו ובפסגתו המחודדת נשקף לתוך מי אגם מופלא. האלמן רוקד שם את הריקוד שאהבה אשתו, ובבוקר הוא נמצא על-ידי חברתו מת על שפת האגם, לבוש בחלוק היפני הוורוד שהיה שייך לרעייתו המתה.
סיפור על הגשמת חלומות...
|
|
| תאריך: |
17/03/2010
|
|
|
עודכן: |
17/03/2010
|
|
|