המשבר עם ארה"ב - על הבנייה?

היכן האי אוקינאווה והיכן רמת שלמה?
ומה הם גבולות 67'?

שרת החוץ האמריקנית הילרי קלינטון והנשיא ברק אובמה היו צריכים לדעת, טרם "בניית" משבר עם ישראל, כי שכונת "רמת שלמה" נמצאת בצפון ירושלים, ליד רמות ולא במזרח העיר. באם הם לא ידעו, זה חמור שבעתיים. בנייה בצפון ירושלים איננה כבנייה במזרח ירושלים, והגם האם נשיא ארה"ב ואו שרת החוץ שלו היו מתעסקים במתן רישיון בנייה לסגירת מרפסת בבית פרטי בעיירה הוקסט שבמדינת ניו-המפשייר? היות שהם נוברים בזאת בירושלים, נשאלת השאלה, לאן אובמה גורר את ארה"ב בעניין זה? לגבולות 67'? ובהקשר זה חייב הנשיא אובמה להשיב, מדוע טרם מלחמת 67' לא בנו לעצמם הפלשתינים מדינה?

כל פעם, בנסיעתם בכביש המהיר מתל אביב לירושלים ואו חזרה, ג'ורג מיטשל וסגן הנשיא ג'ו ביידן, אמורים לדעת שהם נוסעים בכביש שנסלל אחרי מלחמת ששת הימים, בתוך אזורי 67' שסופחו לישראל. הכביש הזה, כמו שכונת "רמת שלמה", איננו משהו רחוק מלב העיר ירושלים, כמו המרחק בין האי אוקינוואה לעיר סאן פרנסיסקו, או המרחק שבין האי פוקלנד, ארגנטינה, לעיר לונדון. האם שלושת המנהיגים האמריקנים הללו לכאורה עדיין לא השכילו להבין מה שכנראה כל סטודנט שנה ראשונה במדעי המדינה או היסטוריה באוניברסיטת ג'ורג'טאון יידע - כי חזרה לגבולות 67' כמו למעבר מנדלבאום במרכז העיר, הוא דבר בלתי ישים ובלתי סביר בעליל? כמו לבנות מחדש את חומת ברלין. עובדה היסטורית היא שקווי 67' הם קווי הפסקת אש בלבד והם מעולם לא היו גבולות. חזרה אליהם, כמוה כלהזמין מלחמה חדשה, הפעם בעזרת אירן. או כמו לנסות להחזיר תינוק למוצאו, אחרי שכבר נולד. אלא שהנושא במשבר איננו גבולות 67' וגם לא הבנייה בירושלים.

רק שתי מדינות?

בעת הביקור של סגן הנשיא ביידן ברמאללה ובנוכחותו, נאם ודיבר אבו מאזן רק על "שתי מדינות" ובאופן עקבי סילק את הטקסט "לשני העמים". מדוע? האם אבו מאזן בתמיכת סגן הנשיא רוצה לקיים שלום עם "האין מדינת היהודים"? ואיך הגיב ביידן? בכלום. זאת ועוד, גם החלטת האו"ם 181, משנת 1947, בדבר חלוקת הארץ, לשני העמים, לשתי מדינות, אשר לא התקבלה אז על-ידי הפלשתינים, דיברה על כך שתהיה אוכלוסיית מיעוט ערבי תחת השלטון הלאום היהודי. ולהפך, תחת שלטון הלאום הפלשתיני, יחיה מיעוט יהודי, למרות ועם חלוקת הארץ לשני העמים. הפלשתינים דהיום מתנגדים גם לחלק השני. דהיינו, גם בפתרון הקבע, דרישתם שלא יהיה יהודי אחד תחת השלטון הפלשתיני. כלומר, "yuden rein" אמר גם הצורר ההוא. האם על-פי החוקה האמריקנית דבר כזה אפשרי בניו ג'רזי? באינדיאנה? בניו-המפשייר? הממשל הנוכחי בארה"ב תומך בסוג של פתרון כזה. על כן, לו היית אמריקני, האם היית מצביע עבור פוליטיקאי שתומך בנושא שכזה? האם היית תורם לו כסף לבחירתו? כנראה שהנושא בוויכוח, גם לא "שתי מדינות לשני העמים". בה בעת, על הממשלה בישראל לשמור על מערכת יחסים ידידותית עם הממשל השוגה האמריקני.

בעיית בנייה או חוסר התמצאות אמריקנית?

וברקע, בעת ביקור סגן הנשיא, התפרסמה הפקדת תוכנית לבנייה לשכונת רמת שלמה, שאיננה מיידית, לעוד חמש שנים. האם זהו דבר שלא ידעה עליו שרת החוץ האמריקנית? זהו תהליך שאמורה הייתה לדעת טרם "בניית" המשבר. דבר חמור. ואמנם, הנושא איננו חלוקת ירושלים וגם לא בנייה בה. אהוד ברק, בהיותו ראש ממשלה, הציע ליאסר ערפאת את חלוקת העיר, הצעה שנתקלה בסירוב פלשתיני מוחלט. גם לפני שנה, אהוד אולמרט וציפי לבני הציעו לאבן מאזן הצעה דומה והוא סירב לקבלה. המסקנה היא על כן פשוטה: קשה לקבל שמתקיימת לה אדמיניסטרציה בארה"ב, בראשות אובמה וקלינטון, שמנהלת מדיניות חוץ, אשר ידיעותיה על המזרח התיכון, על מו"מ עם הפלשתינים ועל העיר ירושלים, המעוררת עניין בינלאומי, היא כל-כך קלושה, והיא מדיניות אשר עומדת לעיתים בסתירה גמורה ליסודות החוקה האמריקנית. אלא שמתברר שהנושא בחילוקי הדעות איננו הבנייה בצפון ירושלים אלא כנראה משהו אחר לגמרי: הראשון - אירן. הנושא השני - הבחירות בנובמבר לבתי הנבחרים. הממשל במצוקה כשהוא צריך להראות לציבור הישגים. אם לא, אז צריך למצוא את האשם "האחר". הבנייה היא אמתלה וכנראה תהיינה גם אחרות נוספות.

בחירות בארה"ב ובחירות בישראל

בשיחה עם חוגים שונים מהקונגרס, נאמר לי שסביר להניח כי המפלגה הדמוקרטית עשויה לספוג מפלה קשה בבחירות נובמבר, כהמשך לווירג'יניה ולמסצ'וסט, בגלל מדיניות הנשיא אובמה. וגם נאמר כי הנשיא אובמה הוא כנראה נשיא לקדנציה אחת. מאידך-גיסא, לישראל אסור בשום פנים ואופן להתערב בבחירות הדמוקרטיות שבארה"ב.

מצד שלישי, לממשל בארה"ב כנראה שלא ברור, כי אם הלחץ על ממשלת ישראל יימשך ויהיה בלתי סביר - לביבי נתניהו קיימת האופציה להכריז על בחירות חדשות כעבור שנה. ואז תהיה ממשלה זמנית שתתמקד גם על הנושא האירני. ובחלוף שנה יהיה קונגרס אחר בארה"ב ונשיא חלש יותר. ותוך כך כל תהליך השלום ייעצר, יימשך המשבר בעניין האירני ויחריף, הכל בגלל אובמה - גב' קלינטון. סצנריו כזה, כישלון מדיניות החוץ של אובמה, עשוי להפוך נושא מרכזי בבחירות בארה"ב, שלא לדבר על עניינים פנים אמריקניים כבדים נוספים ואחרים, כמו ביטוח הבריאות, הכלכלה והאבטלה. כלומר, הנושא הוא לא ממש הבנייה בירושלים.

זה לא עניין הבנייה, זה משהו אחר

דרישת שרת החוץ קלינטון מראש הממשלה נתניהו, בנוסף להפסקת הבנייה, למחווה עבור הפלשתינים, של שחרור אסירים - היא תמוהה וחמורה ביותר מהיותה גם חסרת עקביות. כאילו ביקשה לשחרר פושעי טרור מגואנטנמו כמחווה לבן-לאדן. מדובר כאן על צעדי חנופה אמריקנים לפלשתינים, שתוצאתם הקשחת עמדת הפלשתינים. יתרה מזאת, לפני כשלושה חודשים, הגברת קלינטון שלחה את התנגדותה הנמרצת של ארה"ב לעסקת שחרור החייל גלעד שליט, בטענה כי המחיר שאמורה ישראל לשלם גבוה מדי וכי שחרור פושעי טרור יערער את השלטון בגדה המערבית. כלומר, הבעיה היא לא הבנייה בירושלים, הבעיה היא לכאורה משהו אחר.

שרת החוץ לא השכילה להפנים את הלקחים של אובמה אשר הכשיל עצמו בנאום קהיר. הוא לא הבין שבמזרח התיכון למפסיד אין הזדמנות שנייה. הם שניהם גם לא מבינים שוויתורים, ג'סטות ומחוות במזרח התיכון הם סימן לחולשה ולא סימנים של "רצון טוב" ו/או "בניית אמון". על בסיס הוויתורים שלו לערבים, בנאומו, אובמה לא קיבל כל תמורה. להפך - הערבים, במיוחד הפלשתינים, עלו על עץ גבוה עוד יותר בדרישות נוספות. כך נפסק המו"מ לשלום במזרח התיכון. אובמה אשם.

מאידך-גיסא, חוגים בקונגרס מתריעים כי הנשיא אובמה ושרת החוץ שלו צריכים להיזהר במדיניותם, זו אשר כבר עתה מתפרשת על-ידי כמה מהמדינות הערביות ואחרים, כי אם "תיעלם" ישראל מהמפה, תיפתרנה כל הבעיות במזרח התיכון. כך גם חשב היטלר, וכל היתר היסטוריה. כלומר, במדיניותו, אובמה בתום לב עלול לגרום לשגיאות גורליות.

העניין האירני

בכל מקרה, העניין האירני הוא נושא מרכזי במדיניות החוץ האמריקנית וגם בתוך ארה"ב. עניין הבנייה הוא סוג של הטרדת ישראל, עד שכביכול תסכים לתכתיב האמריקני שלא לתקוף את אירן, כדרישת סגן הנשיא ביידן, וזאת כדי לשרת את האינטרס האמריקני.

הבטחת הנשיא אובמה לבוחריו, טרם היבחרו לנשיא, בעניין עירק, אפגניסטן ופקיסטן, על סיום הקונפליקט, ובמיוחד החזרת החיילים הביתה - לא מתממשת. נהפוך הוא, הוגדל מספר החיילים במערכה והפתרון שלו איננו נראה באופק. חשוב לציין כי לאירן יש גבול משותף עם כל שלוש המדינות הללו והיא מעורבת בתוכן עד לצווארה. וכנראה, ממשל אובמה-קלינטון, חושב כי התחנפות עם ויתורים למשטר האירני או סנקציות "וירטואליות" יסייעו לפתרון האמריקני. על כן, ענישת אירן בסנקציות קשות או בפעולה צבאית, עומדת בסתירה לפתרון האמריקני המיוחל. ואז נשארת ישראל לבדה לפתור את הבעיה האירנית. בישראל מבינים זאת היטב, מאוכזבים, אבל לא נרתעים. ובעניין זה ישראל לא צריכה להירתע מלחץ אמריקני. כבר התנסינו בו בעבר.

רק נזכיר בקצרה שתיים מתוך הרבה דוגמאות, בהן סירבה ישראל לקבל תכתיב של נשיא ארה"ב. דוגמה ראשונה: ערב הכרזת המדינה על-ידי דוד בן-גוריון, הוא הוזהר על-ידי נשיא ארה"ב דאז טרומן (דמוקרטי), שלא לעשות כך פן תימחק מדינת ישראל, וארה"ב לא תסייע. נשיא ארה"ב הטיל אמברגו של נשק על ישראל. בן-גוריון הקשיב ולא הסכים, והכריז על מדינת ישראל, וכל היתר היסטוריה; דוגמה שנייה: כך גם היה ערב מלחמת ששת הימים. הנשיא ג'ונסון (דמוקרטי) הזהיר את ישראל לבל תתחיל בלוחמה, ותוך כך פקד על חרם כללי כולל כלכלי וצבאי על ישראל. ישראל לא נכנעה לתכתיב, וכל היתר היסטוריה. אחד הלקחים הוא שארה"ב תמיד בסוף תלך עם המנצח. גם במאבק נגד אירן גרעינית תנצח ישראל, למרות הקשיים.

עוד על העניין האירני

כמו בדוגמאות שלעיל, וגם כמו הפצצת הכור בעירק, בארה"ב מבינים כי קיימת האופציה שישראל תפעל לבדה צבאית נגד אירן. מנהיגי ארה"ב לא ממש משיגים הבטחה ואו התחייבות ישראלית ברורה שלא תתקוף את אירן לבדה. סגן הנשיא ביידן, בפגישותיו עם מנהיגי ישראל, טען כי אסור לישראל לתקוף את אירן, וכי וושינגטון היא זו שתקבע את צרכיה הביטחוניים של ישראל, וארה"ב תפעל להגן עליה. ביידן ביקש לקבל התחייבות שישראל תפעל רק באישור ווושינגטון. הוא לא קיבל זאת עם כל מי ששוחח. נראה כי ביידן, למרות הטון החריף, לא הבין עם מי הוא מדבר, למרות ידידותו הרבה והכנה והעמוקה שלו לישראל. בנאומו אמר ביידן בפירוש כי ארצות הברית עוזרת רק למי שעוזר ומבצע את מדיניותה. כאילו מדבריו גם נשמע, כי מי שאינו מבצע מדיניות זו - ייענש.

ביידן הוסיף כי וושינגטון היא זו שתקבע איזה איומים מסכנים את עצמה, ולא את ישראל, ועל פיהם תפעל. מכל אלה נובעת המסקנה שהטיפול הגרעיני בקוריאה הצפונית לימד את אירן לפעול בדומה. תוך כך, ארה"ב מאבדת את השפעתה באזור. התחנפות לפלשתינים או "בניית" משבר עם ישראל כביכול יעזרו לה, לדעתה. עוד טען ביידן כי אירן מבודדת כיום יותר מאי-פעם, ולכן אין צורך דחוף בסנקציות חריפות עליה. בכך נסוג ביידן מההתחייבויות של הממשל האמריקני לנתניהו, ראש הממשלה, ולאהוד ברק, שר הביטחון. ההתחייבות הייתה לכאורה להיות בתמורה להשהיית התקפת ישראל על אירן, ותוך כך יפעלו במשותף שתי המדינות בסנקציות חריפות על אירן.

גם ביקוריהם של שר ההגנה האמריקני גייטס, ושל שרת החוץ קלינטון, בסעודיה, במדינות המפרץ ובירדן, בשבועיים האחרונים, לא צלחו. הנציגים האמריקניים לא הצליחו לשכנע את מארחיהם בדחיית הסנקציות לעוד חמישה חודשים ובהימנעות מפעולה צבאית של ארה"ב, ודרישת ארה"ב מישראל שלא לפעול צבאית.

אירן בעלת יכולת גרעינית צבאית. משמעותה, בסופו של דבר - יכולת גרעינית גם לארגוני טרור כמו החיזבאללה. זהו אחד המצבים שבו ישראל לא יכולה לשתוק אלא לפעול. ואם תפעל, תיאלץ ישראל או שממילא תתבהר ותתגלה אז מדיניותו המסוכנת והתבוסתנית של הממשל הנוכחי כלפי אירן. ברם, באם ידליפו טרם זמנם בישראל ואו באחת ממדינות המפרץ הידידותיות לארה"ב, את פרטי מדיניותה זו של ארצות הברית כלפי אירן, שהיא השלמה של הנשיא אובמה ושרת החוץ קלינטון עם אירן גרעינית - אחרי השלמה כזו עם קוריאה הצפונית, הדבר יכול באופן ברור לעלות לדמוקרטים בבחירות שייערכו בארצות הברית בסוף השנה לקונגרס, ועוד יותר עד כדי המשך לכהונה שנייה של הנשיא אובמה בבחירות שייערכו ב-2013 לנשיאות. אשר על כן, ביבי, זו לא הבנייה בירושלים, זה העניין האירני... אלו הן הבחירות הפנימיות בארה"ב. ממשלת ישראל חייבת לשרת קודם כל את האינטרסים של מדינת ישראל, ובד-בבד לשמור על מערכת יחסים ידידותיים הדוקים עם הממשל והקונגרס של ארה"ב.