המדרון החלקלק של חיים הכט

העין הסוביקטיבית של חיים הכט מנסה לשכתב מחדש את המוסר עלי אדמות. אחרי סדרת תוכניות די מוצלחות, שהצליחו להעלות למודעות הציבורית בעיות בקונצנזוס, פונה הכט לדרך חדשה ובסדרת תוכניות מצלמה נסתרת שואל מה היינו עושים אילו...

על פניו נראָה לי הרעיון טוב ויפה עד הקטע האומלל בו נראה זוג גברים מתגפף בחנות וזוכה לביקורת מצד המוכר. לשבחים זכתה לקוחה שהתערבה לטובתם, ובכך נקלעה התוכנית למלכודת מרצון. אם עד כה היה ספק למישהו בדבר הפופוליזם בתוכנית, הרי שכעת התברר כי לא כוונות טהורות הן שעומדות לנגד עיני יוצריה.

דעתי כיצד ראוי לנהוג במצבים מורכבים אינה משנה בכהוא-זה. כדי לקבוע מה מוסרי ומה לא אין לנו צורך בדילמות טלוויזיוניות טהרניות המתעלמות מן ההקשר הכולל של הסכסוך הערבי-ישראלי, הסכסוך המגדרי ושלל סכסוכים רבי-שנים. תאוריות מוסר קיימות בשפע, אך בסופו של דבר מה שקובע מהו האופן בו צריך להתנהג זה החוק, וכל השאר נמצא בתחום האפור ונתון לפרשנות אישית. לא המוסר האוניברסלי יקבע, גם לא זה התורני ואפילו לא המוסר המעוות של ערוץ 2.

בשורה התחתונה, צריכה להישאל השאלה האם הייתה כאן עבירה על החוק או לא. כי לחלוף על-פני זירת תאונה בלי להגיש עזרה זו עבירה, אך לעשות מעשים אחרים המותרים על-פי חוק, יהיו שנויים במחלוקת ככל שיהיו, זה לא פשע, ואין שום הצדקה להציגם כלא מוסריים.

משפט שדה

אם סבור חיים הכט שהחוק אינו מוסרי דיו, קיימות דרכים לשינוי בחקיקה. כל עוד הוא אינו עושה זאת, כללי המוסר החדשים אותם הוא מבקש להנהיג במדינה עלולים לחזור אליו כבומרנג. על-פי הכט, אפשר שמחר נהג שלא ישתמש במערכת האיוואקס (אותה הוא מפרסם) ייחשב פושע, ואולי אפילו עיתונאי מפורסם שיתן יעוץ מפוקפק לרב חובש כיפה סרוגה, שקלונו המוסרי המיני הדהד בכותרות העיתונים.

להגנתו אמר חיים באחד הראיונות: "אנחנו לא שופטים, לא מטיפים ולא אומרים לאנשים אם הם התנהגו נכון או לא נכון. אנחנו רק רוצים להוביל לפעולה ערכית נכונה". ההתחסדות הזו אינה במקומה משום שזו שיפוטיות בהתגלמותה הכי בוטה. כאשר בעריכה מושחלים ביטויים כמו "כל הכבוד", "איזה חמודה", "שפיצית, כבוד לי ללחוץ את ידה", ומנגד: "בעל דעות קדומות", "קצת נסחפנו" קשה להתעלם מהאמירה הלא-סמויה בעליל של הכט בנסיונו לחנך את העם מחדש.