ישראל 2010: מדינה מצולקת

ישראל של 2010 רחוקה מישראל של 1948 כרחוק מזרח ממערב. בשנתה ה-62 היא שסועה ומצולקת, וזקנתה, שקפצה עליה בטרם עת, מביישת, למרבה הצער, את נעוריה.

את מקומם של מנהיגים צנועים כדוד בן-גוריון ומנחם בגין תפסו רודפי שררה ובצע כאריאל שרון ואהוד אולמרט. אף שהשניים כבר אינם בשלטון - רוחם עדיין שורה בכל. בעטיים הפכה ישראל למדינה מושחתת, שטוהר המידות ממנה והלאה.

חיים נחמן ביאליק מתהפך, מן הסתם, בקברו לנוכח פרץ האלימות השוטף בארץ כל חלקה טובה. המשורר הלאומי, שייחל בימיו לגנב ראשון ולזונה שתפתח את העונה - לא היה מאמין למראה עיניו לו נכח במציאות העכשווית.

את כובד האחריות של פעם מחליפים היום ה"סמוך" וה"יהיה בסדר", ובמקום המוטיבציה להתגייס לצה"ל ניכרת עלייה משמעותית במספר המשתמטים. את המוראל הגבוה מחליפים המועקה והדיכאון, ובמקום פרגון והטיית שכם לזולת רק מערימים עליו מכשולים ככל שניתן והשמחה לאידו מרקיעה שחקים.

ניצולי-שואה, נכים וחולים סופניים אינם זוכים לחמלה ולכבוד הראויים להם. כספם של הניצולים נגזל לאור היום; מן הנכים נמנעת נגישות נאותה למחוזות-חפצם, ומן החולים הנואשים נמנעות תרופות מצילות-חיים, שאינן בהישג ידיהם.

את מקומם של מסמכים מתועדים, המעידים על חוזים שבין ספק ללקוח, ממלאות שיחות-טלפון הזויות, שאין מאחוריהן שום התחייבויות ברורות, והמותירות את הצרכן עם הלשון בחוץ. העונשים המוטלים בבתי המשפט על עבריינים סדרתיים אינם מידתיים די-צורכם ומותירים את משפחות הנפגעים כשהן מתוסכלות.

כדי לשנות את תדמיתה זקוקה עכשיו ישראל למתיחת-פנים חדשות במראה, מהר ככל שניתן!