קשיי הבנה ב'הארץ'

גם העיתונאי יהודה בן-מאיר נפל לתסמונת "אי ההבנה" של עיתון הארץ. בכתבתו (הארץ, 25.4.10) חזר וטען בן-מאיר את כל העובדות שלגביהן אין מחלוקת:

• ענת קם אינה מרגלת, אבל מגיע לה עונש חמור;

• הארץ נהג באחריות כאשר העביר את הכתבה של אורי בלאו לאישור הצנזורה;

• ראש השב"כ נהג באחריות כאשר נמנע מלעצור את בלאו והסתפק בהסכם איתו;

• לכל גוף במדינה יש את התפקיד שלו: הכתב - לקבל מסמכים גנובים, הארץ - לפרסם אותם והשב"כ - לשמור על בטחון המדינה.

ולעצם העניין, לא בן-מאיר, לא שוקן ולא שורה של כתבים מהארץ מבינים את מה שמסבירים להם בעל-פה וגם בכתב.

הביקורת הנוקבת על עיתון הארץ היא בכך שהוא מגבה את העיתונאי אורי בלאו, אשר מחזיק ברשותו חומר גנוב שעלול לסכן את חיילי צה"ל. זוהי עברית פשוטה, אבל משום-מה אנשי הארץ מתקשים בהבנתה. שוש ושוב הם חוזרים על המנטרות של "עיתונות חופשית" ו"זכות הציבור לדעת", ושוב ושוב הם אינם עונים לשאלה מדוע מסרב בלאו בגיבוי הארץ להחזיר רכוש גנוב?

אז גם מבן-יהודה וגם מהכתבים הבאים של הארץ, שימשיכו מן הסתם בכתבות ה"מטעם" שלהם, אנו מבקשים תשובה פשוטה וישירה: מדוע רכוש גנוב, ועוד כזה שמסכן חיילי צה"ל, לא מושב לבעליו?

עכשיו זה ברור? צריך פעם נוספת?

אל יתפלא עיתון הארץ כי נוטשים אותו מנויים נאמנים, כאלה של שנים רבות, כאלה שאינם ימניים. ובן-מאיר, אנו הנוטשים את העיתון איננו סובלים מאיוולת, אתה וחבריך פשוט סובלים מקשיי הבנה בסיסיים.