הח"כים שלא מייצגים את המדינה

בתאריך 25.4.10 פורסם כי משלחת של ח"כים ערבים יצאה לביקור אצל שליט לוב, מועמר קדאפי. גם אם לוב נחשבת מדינת אויב וגם אם לא, יש כאן עליית מדרגה באי-נאמנותם של הח"כים הערבים למדינה.

חברי הכנסת, ביניהם אחמד טיבי, מוחמד ברכה, ג'מאל זחאלקה, עפו אגבריה, טלב אלסאנע וחנין זועבי (בת טיפוחיו של המרגל עזמי בשארה) - הנוהגים לא פעם להמחיש את אי-נאמנותם למדינה, אם על-ידי יזימת כינוסים אנטי-ישראלים, השתתפות במהומות, ולעיתים קרובות על-ידי קריאה ברורה להשמדת היישות הציונית - נסעו למפגש המדובר.

במפגש המדובר, חשוב לציין, יצאו הח"כים וקדאפי נגד מדינת ישראל. ח"כ טיבי אמר לקדאפי כי על ישראל לסיים את הכיבוש כדי ליישם את חזון שתי המדינות. "אנחנו אזרחים של מדינת ישראל, שנאבקים לשוויון שאינו קיים, אך יחד עם זאת אנו חלק מהעולם הערבי ומבקשים את עזרתך כדי לפתוח בפנינו את שערי העולם הערבי, בעיקר לסטודנטים שלנו, לאמנים, למהנדסים ולספורטאים. אני מבקש את תמיכתך גם בנושאי חינוך, תשתיות, תרבות וספורט". קדאפי קרא לח"כים לפעול נגד ה"מזימות" של מדינת ישראל על-ידי התרבות.

אם כן, אותם ח"כים נהנים במשך שנים על גבי שנים מהמצב האבסורדי והבלתי-יאמן, בו הם מקבלים כספים ממשלם המיסים ומהמדינה, ובו-זמנית קוראים להשמדתה.

ממקרה הח"כ בשארה ועד מקרה זה, המערכת הפנים-ביטחונית והמנהיגותית עשתה טעות אחר טעות, בכך שנתנה לגיטימציה להישנות מקרים כאלה על-ידי כך שלא טיפלה בחומרה רבה עוד בניצני התופעה הזו; שלא השרישה בקרב אותם ח"כים שאי-אפשר לייצג מדינה ובו-זמנית לקרוא להשמדתה; שלקבל משכורת מתושבים ואחר-כך לכנותם כובשים אכזרים - זה לא הולך ביחד; שלאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, מה לעשות, זה בלתי אפשרי.

נעיף מבט אל עבר האחות הגדולה שלנו ארה"ב, המודל של רוב המדינות המפותחות בעולם. שם, לעולם לא היינו רואים ושומעים התבטאויות ומקרים כאלו במדינה עצמה בכלל ובפרט בפרלמנט של המדינה - אלא נהפוך הוא. התופעה הייתה נעקרת משורשה ונגדעת באיבה כמו שמצופה מכל מדינה מערבית מודרנית. מה הפלא שקמים גופים סטודנטיאליים בקמפוסים השונים במדינה ומקיימים אירועי הסתה חמורים לא פחות - הלא יש להם מודל לדוגמה והוא נמצא בראש - בירושלים, בכנסת ישראל. הם רואים שלהסתה אין גבולות במדינת ישראל, תמיד ניתן יהיה להסוותה במסגרת חופש הביטוי ולא לשלם על כך את המחיר. אז מה הפלא?

היה רצוי שמדינת ישראל תחשוב צעד אחד קדימה לעבר המחר, למען ילדיה ודור ההמשך שלה. צעד אחד קדימה לעבר פרלמנט של מייצגי המדינה, ללא מסיתים.