חגיגת הנהמות

מי לא מכיר את ההערה המיוחסת לח"כ משה סנה בשולי אחד מנאומיו, "הטיעון לא חזק, להגביר את הקול"? זה כנראה מה שקורה לגבי גזית.

אין ספק, גזית הוא אחד השדרנים המבריקים ביותר בסביבה. הוא איש תקשורת שרבים היו מוכנים לתת הכל כדי לזכות בכישרון שלו, בכושר הביטוי, ביכולת ליצור שואו, לעורר תהודה. כשהגיש את "הכל דיבורים" ברשת ב' עשה כותרות כמעט מדי שבוע. העלה על סדר היום הציבורי נושאים חברתיים ראויים, לא הרפה מהם, רכש לעצמו קהל מאזינים קבוע שהלך אחריו גם לרדיו-ללא-הפסקה.

אולי זה רדיו ללא הפסקה, אבל הוא מגיע רק לאזור גוש דן. הירושלמים והחיפאים, למשל, שלא לדבר על תושבי הפריפריה הרחוקים יותר, אינם זוכים לשמוע אותו. כן, אני יודעת, תמיד אפשר להקשיב באינטרנט, אבל זה מסורבל ולא נוח, בייחוד במכונית. ומרגע שאתה מתרחק מהאוזן, אתה עלול גם להתרחק מהלב או מסדר היום של המאזינים, ולא נותר לי ולשכמותי אלא להסתמך על מה שאפשר לקרוא ולשמוע מכלי שני.

וזה העניין. מאז עבר גזית לרדיו האזורי, הוא נעלם מהכותרות. גם אם הוא ממשיך לעשות דברים טובים, ואין סיבה להניח שלא, הם לא עושים רעש: בכנסת לא מדברים עליו, לכותרות של כלי התקשורת האחרים הוא לא מגיע - בקיצור, לא נתפלא אם גם הוא עצמו מרגיש שהוא נדחק לפינה. פינה אולי נוחה ונעימה, אבל פינה. וגבי גזית של לפני כמה שנים לא היה מרגיש נוח בשום פינה.

יכול להיות שבגלל זה הוא נזקק לנשק יום הדין המוכר כל-כך - התנפלות גסה וסרת טעם על החרדים והמתנחלים באשר הם? לכנות אותם טפילים, עלוקות ותולעים שצריך לגרש לחו"ל או לרכז בשכונות משלהם, בלי חשמל ומים, זה עניין דוחה ומקומם גם את מי שהתנהגותם של החרדים או המתנחלים דוחה ומקוממת אותם.

אך הלשון הגסה והאלימה מעוררת יותר מכל עצב, דווקא משום שהיא כל-כך קלה ונקלטת בסביבה כל-כך אוהדת. כל ניבול פה מבטיח תשואות, ולראיה, לשון המגיבים על הידיעות באתרי האינטרנט למיניהם.

קללות וגידופים ממלאים אצלנו כבר מזמן את מקומו של ויכוח והקשבה גם לטיעונים הקשים והמרתיחים את הדם. הרשות השנייה מבטיחה לטפל בהתבטאויותיו של גזית, וייתכן שהדבר יעלה אפילו בכמה דקות פרסום לרדיו-ללא-הפסקה. זה מזכיר קנסות שמוטלים על עברייני עישון במקומות ציבוריים או מוכרי חמץ בפסח. היתרונות שהם מקבלים עולים כנראה פי כמה וכמה על כל עונש שמטילים עליהם, ואין להניח שמשהו ישתנה. גם לא אצל גזית.

יש אנשים שעושים מזה קריירה והופכים לסלבריטאים בזכות לשונם המשתלחת, וככל שהלשון רדודה יותר, והנהמות מחליפות את המילים והמשפטים, כך החגיגה גדולה יותר. אין אצלנו גמול על לשון נקייה ואדיבות. לכן לא נעצור את הנשימה עד שהרשות השנייה או מועצת העיתונות יוציאו את פסק דינן. ומי שלא יכול לסבול יותר את האווירה והסגנון, יכול תמיד למצוא מקלט בקול-המוזיקה. עד שיבוא מי שיבוא ויחליט שהרשת הזו לא רווחית ואין לה רייטינג.

עוד בנושא:

• זיקית ושמה גזית

• רדיו רדוד

• בראוו לריבלין