אלימות, ילדים והמדיה

כאמור, ילדים עשויים להטריד בעצמם, ולפעמים לא להבין שהם פוגעים במישהו. קודם כל מזכירים לילד שמה שהוא לא היה מעז לעשות או להגיד פנים אל פנים - לא אומרים באינטרנט - במיוחד לא במקום "ציבורי" שאחרים יכולים לראות גם כן.

להלן כמה שאלות עבור הילד, אלה מעידות על התנהגות בריונית:

• האם הוא קורא למישהו אחר בשמות גנאי?

• האם הוא ממציא עליו סיפורים כדי לסבך אותו?

• האם הוא מארגן או מעורב בחרם על הילד?

• האם הוא מעיר על המראה או המשקל שלו?

• האם הוא גורם נזק לחפצים של הילד? או דורש ממנו כסף?

• האם הוא צוחק על הילד כשהוא רואה שהוא עצבני?

• האם הילד שולח הודעות פוגעות בטלפון? או מאיים עליו?

• חשוב לזכור - כל מה שאנו מעלים למחשב, לאינטרנט שמור במערכת ואפשר להפיץ ולשחזר.

• טלפון נייד לא נועד לכתוב הודעות מקניטות, שיחות מאיימות או להשתמש במצלמה כדי לצלם תמונות מביכות ולהפיצן.

וכמובן לשאול - אם היו עושים לי משהו כזה - איך אני הייתי מרגיש?

• כמה אתרים שעוסקים בבריונות ברשת: עוצרים בריונות ברשת, יועצים ברשת.

הילד צריך להיות ער לתכנים שהוא עצמו מוציא. הדריכו את הילד: לפני שהוא מפיץ משהו שכתב, לעצור ולקרוא שוב - האם זה יכול להישמע פוגעני? האם זו בדיחה? אם כן, שיציין זאת (זה פשוט, מוסיפים "סתם" או "צוחק" אחרי ההערה). מנגד, אם הילד קיבל הודעה פוגענית או מעליבה, לפני שהוא עונה, שיעזוב את המחשב או הטלפון לכמה דקות וילך לעשות משהו אחר שעושה לו כיף - שיקשיב למוזיקה שהוא אוהב, ישחק במשחק אחר, יצא לרוץ, יתקשר לחבר או שידליק את הטלוויזיה. הכי חשוב - שלא יחזור למחשב לפני שהוא נרגע. למה: ייתכן שבקריאה שנייה הוא יבין שההודעה לא נועדה לפגוע, או במידה וכן, לעיתים בריונות ניזונה מהתגובה של הילד. אם הילד לא מגיב, אז זה הופך להיות "לא מעניין" והצד השני ממשיך לעשות משהו אחר.

יש מצבים בהם אפשר לחסום את הבריון - ברשתות חברתיות, חשבונות במייל, באיי סי או בפייסבוק, לעיתים החסימה פותרת את ההטרדה. שוב, זה לא מעניין להציק למישהו אם הוא מתעלם ממך.
ילדים צריכים לדווח על הטרדה, ולא לשמור לעצמם. לאף אחד לא מגיע שישפילו או יפגעו בו. חשוב להפסיק את זה כשזה קורה. לפעמים גם שמספרים מרגישים טוב יותר, כי אז הילד זוכר שהוא לא לבד.

איך מספרים? להחליט מראש למי אפשר לפנות במצב בעייתי: לאמא, אבא, או מישהו אחראי אחר שקרוב לילד - תוכלו לשאול את הילד במי הוא בוטח. כשהילד רוצה לספר, כדאי לו למצוא זמן שאותו מבוגר אחראי אינו עסוק. הילד יכול לספר בעל-פה או לכתוב על פתק. אפשר לספר למורה, אחרי הלימודים - אף אחד לא צריך לדעת על מה אתם מדברים. הילד צריך לזכור שיש לו אוזן קשבת בעת מצוקה.

בנוסף חשוב לזכור, ילדים יודעים מה קורה סביבם ולעיתים הם לא מדווחים על כך. כדאי להסביר לילד שיש לנו אחריות על חברים שלנו ועלינו לדאוג לכך שאם קורה שילד שאנחנו מכירים עובר הטרדה, עלינו לפעול כדי לעצור את זה. זה לא באמת מצחיק כשמדובר בפגיעה ברגשות של ילד אחר ולאף אחד לא מגיע שיפגעו בו. לכן חשוב לדווח ולדאוג אחד לשני. הילד יכול לפנות גם בזה לאותו אחראי בו הוא בוטח.

כשילד או נער מוצא את עצמו מיוסר, מאוים, מוטרד, מושפל, מובך או עומד כמטרה של ילד או נער אחר באמצעות האינטרנט או באמצעות הטלפון הנייד. זה עשוי לכלול: גניבת זהות, סחיטה, איומים, שליחת הערות פוגעניות, הפצת שמועות, רכילויות ותמונות מביכות.

שיטת ההטרדה מוגבלת רק בדמיונו של המטריד ובנגישות שלו לאמצעים טכנולוגיים. מדובר בתקשורת רב פעמית וילדים נוטים לזהות אותה מייד. קורה שהורים נחשפים לכך, אך מודאגים יותר מהשפה ה"לא הולמת" מאשר מההשפעה המביכה והפוגעת הנובעת מהחשיפה של זה בעיני ילדים אחרים. המעניין הוא שילד יכול למצוא את עצמו הבריון ברגע אחד, והקורבן ברגע אחר.

יש ילדים שפועלים במטרה לפגוע: ילדים שבבית הספר הם מוחלשים ומאחורי מסך הם מרגישים חזקים יותר או שהם צריכים קהל ולהרגיש כוחניים, ויש כאלה שעושים זאת משעמום. יש גם ילדים שאינם מבינים את ההשפעה של מעשיהם: כאלה שפועלים מתוך רצון להגן על מישהו אחר שנפגע, בכך הם הופכים לבריון "בשם הצדק", ויש כאלה המאמצים אופי אחר "און ליין" בתור משחק - מבלי להבין את ההשלכות של מעשיהם.

• צריך לפנות למורה או ליועץ בבית הספר שישימו עין ויראו אם קיימת בעיה גם שם. אולי הם ידעו לתת מידע;

• צריך לבדוק אם הילד הפיץ מידע אישי על עצמו באינטרנט (בקשו שיראה לכם איפה הוא גולש) או במידה והילד מראה לכם השמצות שפורסמו עליו - אפשר לבקש מהמערכת של האתר למחוק את המידע (מדובר בקטין, קרוב לוודאי שישתפו אתכם פעולה);

• במידה ומדובר על איומים של ממש - כדאי לפנות למשטרה. אם תרצו לשמור את התיעוד של זה, שוב פנו למערכת האתר - שלא ימחקו את התיעוד של זה;

• הכי חשוב, לא משנה מה, לא לכעוס על הילד או להאשים אותו כשהוא פונה אליכם. קודם כל לטפל בבעיה. אחרת יש סיכוי שהוא לא יפנה שוב.

על ההורים לזכור, אם ילד פונה עם בעיה של הטרדה, להיזהר מתגובה מוגזמת מצד אחד, אך גם לא לנפנף את זה מצד שני (משפטים כמו "עזוב את זה, מה אתה מתעסק עם זה בכלל?"). ילדים עשויים לחשוש לספר להורים כדי שלא יהפכו את המצב ליותר גרוע: לטלפן להורי המטריד, לפנות לבית הספר או אפילו לצמצם את אפשרות הגישה של הילד למחשב או לנייד.

תוכלו להרגיע את הילד בכך שאתם הולכים לפעול כדי לעצור את המצב, אך אתם מבטיחים לא לגרום למצב שבו הילד יהיה מופתע ממשהו שתעשו - לדוגמה שהוא ימצא את עצמו בעימות עם הילד המטריד.

זכרו שילדים עשויים לנוע בין תפקיד המטריד לתפקיד המוטרד - כדאי לשאול את הילד מה קדם להטרדה: האם התכתב עם מישהו בצורה בעייתית? האם הפיץ מידע פוגעני? אולי מנסים להתנקם בו.

וכמובן לתמוך בילד ולתת לו תחושה שאתם מקשיבים לו ואוהבים אותו.