ביבי, תחתום!

התבשרנו לאחרונה על תחילתן של שיחות הקרבה בין ישראל לפלשתינים. סוף-סוף הואיל המהפכן המזדקן לשוחח באופן עקיף עם הממשלה הציונית, ולנסות להגיע לאיזו פשרה כפויה עם ישראל.

למה פשרה כפויה? כי בכדי שתיווצר דינמיקה של פשרה וויתור צריכים שני הצדדים להפנים שהזמן פועל לרעתם, וכי המצב הקיים הוא גרוע יותר מכל פשרה והסדר. רק כששני הצדדים מבינים זאת באופן עמוק, עשויה להיווצר אצלם הנכונות להגיע להסדרים חלקיים שונים, תוך ויתור על חלק מעקרונותיהם.

זה, למשל, הרקע שהוביל ליצירתה של הפשרה הפוליטית הגדולה בראשית כינונה של ארה"ב - נציגי המדינות החליטו להתכנס 'עד שיצא עשן לבן', כי לכולם היה ברור שהאלטרנטיבה היא עשן שחור וריח גופות חרוכות.

אולם, ידידינו מעבר לקווים חשים בדיוק להיפך - הזמן פועל לטובתם: כל ממשלה שמתחלפת בהנהגת הישות הציונית, מתקרבת יותר ויותר למטרות של אמנת הפת"ח, כל נשיא רברבן שנבחר לבית הלבן מנסה טקטיקות חדשניות של מו"מ, שמשמרות את העקשנות הערבית המיתולוגית. לאבו-מאזן אין שום סיבה לחכות לעשן הלבן, כבר שנים שהוא משיג את מטרותיו הרבה יותר טוב באמצעות העשן השחור וסייעניו בפוליטיקה ובתקשורת הישראלית.

הניסיון של יס-ווי-קאן-אובמה להשיג פשרה מבוסס למעשה על ניסיון לייצר באופן מלאכותי תחושת לחץ, כאילו הזמן אכן פועל לרעת כולם. כך מבקש הנשיא הנאור ליצור את הדינמיקה הנחוצה למו"מ וויתורים: אם לא תהיה התקדמות יכול הנשיא האמריקני ברוב טובו להפעיל סנקציות שונות על שני הצדדים עד שיצא להם עשן מהאוזניים - ויחתמו, הכלבים.

ובכן, דומה כי ניתן להשיג מטרה זו באופן אמיתי. לאבו-מאזן ברור כי הזמן פועל לטובתו שכן ישראל הכריזה כבר מזמן שהיא מעוניינת בשלום, ומחכה רק לנכונות הפלשתינית להיפטר משטחיה העודפים. אפילו ההקפאה החד-צדדית של נתניהו מובילה למסקנה זו - ישראל הקפיאה את המצב ללא כל תמורה: לא מדינית, לא פוליטית ואפילו לא דעת-קהלית.

מה שחסר בהקפאה הוא הבהרה חד-משמעית כי בסיומה תנקוט ישראל צעדים חד-צדדיים משמעותיים שיש בהם לשנות את המצב בשטח לטובת האינטרסים שלה. הבהרה בדבר צעדים שכאלו יכולה להוביל למצב בו הזמן יפעל לרעתו של אבו-מאזן, דבר שיאפשר דינמיקה של פשרות והסכמה.

בצד ההכרזה על הקפאה, היה על ביבי לחתום. לחתום על תוכניות בנייה גרנדיוזיות, לאשר פרויקטים וליזום חקיקה וסיפוחים בשטחי יו"ש. חלק אינטגרלי מצו ההקפאה צריך לכלול הפקדה של אישורי תוכניות מושהות לעשרה חודשים, ומותנות בהתקדמות או אי-התקדמות בתהליך השלום. במסגרת תוכניות אלו יש לאשר בנייה מסיבית בשטחי 1E במזרח ירושלים, להכשיר את מרבית המאחזים, לבנות את כל השכונות היהודיות במזרח העיר, לאשר הרחבות ביישובים קיימים, סלילת כבישים, סיפוח של עוטף 443, לדון בסיפוח הבקעה ואזורי כביש אלון, לבטל את ההינתקות מצפון השומרון ועוד ועוד.

ההקפאה ה'זמנית', צריכה הייתה לכלול הצהרות ברורות על מימוש חלומם של הימין, ויישום פתרון לא שמאלני לבעיה הפלשתינית. (יש כזה, והוא לא כולל הקמת מדינה רב-לאומית. אפשר להירגע)

לשותפים הקואליציוניים יוכל נתניהו להסביר מה שהסביר לבוחריו בהקפאה - מדובר בצעד זמני, הצהרתי בלבד אשר אינו משקף את מדיניותה האמיתית של הממשלה, שכן יש להניח שתהיה התקדמות במשא-ומתן וייכרת סוף-סוף הסכם שלום. זיגזוג שטוב למצביעים מימין, יכול להיות טוב גם לשותפים משמאל.

במובן מסוים זה יוכל להיות ניסוי במדע המדינה שיכריע באופן אמפירי את המחלוקת בין הימין והשמאל - כשלון חזונו של השמאל במשך תקופת ההקפאה, יוביל למימוש חזונו של הימין.

רק נקיטת צעדים מעשיים ברורים תוכל להציב את הצד השני לתחושת חוסר הברירה הנדרשת לויתורים. ואז, אולי, עם קצת רצון טוב, חופן דולרים ובעזרת אללה, יחליף העשן הלבן את האש במחוזותינו.