עד כאן הסאגה הפלילית-משפטית של פרשת רצח נהג המונית דרק רוט. פרשה השזורה בכל החוליים של מערכת המשפט הישראלית, החל מהאישור שהבג"צ החזיר לרוצחים לצאת לחופשות בניגוד להמלצה של הרשות המקצועית – שב"ס, דרך הקלות הבלתי נסבלת של יציאתו מהארץ בדרכון מזויף וכלה בחוסר המקצועיות של הפרקליטות בעניין מהותי כמו ידיעת החוק במדינה שנדרשת להסגיר עבריין ישראלי לארצו.
החלטת בג"צ לשחרר את האסירים המסוכנים לחופשה בניגוד לדרישת השב"ס מושתתת על תפישת עולמם האולטרה-הומניסטית של שופטי העליון. תפישת עולם שמקבעת סדר עדיפות משלה ובראשה זכויות הפרט. זכויותיו של הפרט על-פי פסיקותיו של הבג"צ דה-פקטו עדיפות על זכויות הציבור. השקפה זו מעוותת את הגיונם של השופטים, שברוב להיטותם להוכיח עד כמה קדוש העיקרון הזה – פוסקים באופן הזוי ובניגוד לכל היגיון סביר, כמו בהחלטה לאפשר לרוצחים להמשיך בחופשתם גם לאחר שהוכיחו כי אין לתת בהם אמון מינימלי.
השופטת
דורית ביניש, נשיאת בית המשפט העליון, משוכנעת כי הביקורת על בית המשפט נובעת מ"היעדר הבנה לתפקידו של בית המשפט". הציבור אינו מבין אם כך את מהותו והתנהלותו של בית המשפט, ובשל כך מטיח בו ביקורת. "יש תמיד השקפות שונות ויכולות להיות השקפות ביקורתיות לגיטימיות, אך הגרעין הקשה של התפקיד לא יכול להיות שנוי במחלוקת – הגנה על זכויות אדם, שמירת חוק, אלה בלבו של התפקיד השיפוטי". כאילו שהוויכוח הוא על מהות התפקיד ולא על דרך ביצועו.
באשר למחדלי הפרקליטות, שאת תוצרי עבודתה אפשר לראות בדמות תיקים מתמוססים ועסקות טיעון מקוממות. ומי כעו"ד אירית באומהון, בשר מבשרה של הפרקליטות שמהווה עדה נאמנה למתרחש בין הכתלים של המוסד הזה, שמצהירה בהקשר שונה לגבי פרשת החשד לאונס ומעשים מגונים בכפייה של הנשיא לשעבר
משה קצב, כי "פרשת קצב הייתה מבחינתי גט כריתות למערכת" - כך הצהירה הפרקליטה הבכירה והמוערכת בראיון שפורסם בידיעות אחרונות. באומהון מדווחת על התנהלות עדרית של אנשי הפרקליטות, על חוסר עקביות ושיקולים זרים בתיק האונס של הנשיא לשעבר קצב ובתיקים מובילים אחרים.
אי-קיום מנגנון בקרה על הליכי קבלת ההחלטות בפרקליטות מאפשר התנהלות תזזיתית כמו בהחלטה להשמיט את סעיף האונס בפרשת א' בתיק הנשיא על-פי עדותה של עו"ד באומהון כנ"ל, החלטת מטוטלת ממצב של תמימות דעים שיש להאשים באונס, למצב קוטבי של תמימות-דעים שאין להאשים בסעיף זה (מובן כי הצהרה זו הפכה את עו"ד באומהון מאוטוריטה מוערכת למתוסכלת והזויה).
לאחרונה הכריז שר המשפטים על כוונתו לכונן "גוף פיקוח וביקורת על הפרקליטות". נחיה ונראה. גם מבקר המדינה, השופט בדימוס
מיכה לינדנשטראוס, לא חוסך מהפרקליטות את שבט ביקורתו ומלין על תחלופה גבוהה של פרקליטים בתיקי פשע, תופעה שאינה מאפשרת בקיאות בפרטים במהלך התביעה בבית המשפט.
לא מדובר באסופה של אנשים חסרי כישרון ומוטיבציה שהתמקמו בפרקליטות באופן מקרי או מחוסר ברירה אחרת – ההפך. מדובר באנשים מוכשרים חדורי תחושת שליחות. מדובר בשיטת עבודה לקויה הנובעת בעיקר מעומס בלתי סביר שנגרם ממחסור בתקנים ובתקציבים. עו"ד ענת סבידור-גולדנצווייג, שהעמידה עצמה בראש המאבק לשיפור תנאי העבודה בפרקליטות, מציינת במפורש כי התנאים הקשים שגורמים לפרקליטים לעבוד סביב השעון אינם מאפשרים מלחמה יעילה בפשע.
פרשת בן-איבגי על נפתוליה ומחדליה הינה סימפטום לתחלואיה האידיאולוגיים והארגוניים של מערכת המשפט הישראלית.
