סודות ושקרים

אתמול (24.5) התפרסמו בעיתונים שלוש ידיעות, שהקשר הלא-סמוי ביניהן הוא קשר הסודיוּת והשקרים הנטווה סביב העניין הנדון בהן, בלוויית שטיפת-מוח אינטנסיבית לגבי נחיצותה של הסודיוּת.

העניין הראשון בחשיבותו, והבולט ביותר, הוא הגילוי שעל-פי מסמכים סודיים של ממשלת דרום אפריקה, שהותרו לפרסום בימים האחרונים, ניהלה ישראל בשנת 1975 מגעים עם משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, לשיתוף פעולה גרעיני בין שתי המדינות. שר הביטחון באותה עת היה לא אחר מאשר שמעון פרס, נשיאנו בהווה, והוא שהוביל את המשא-ומתן עם שר הביטחון של דרום אפריקה, פי"וו בוטה. בעסקה הוצעו לדרום אפריקה טילים נושאי ראשי-חץ גרעיניים ב"שלושה גדלים"! כמו-כן נחתם הסכם שיתוף-פעולה ביטחוני בין שתי המדינות - כל זאת בשעה שמדינות המערב, כולל ישראל, החרימו בגלוי את דרום אפריקה.

הכיעור שבעניין סודי זה (המוכחש, כמובן, בידי לשכתו של פרס) הוא בעצם ניהולו של משא-ומתן חשאי עם משטר האפרטהייד, אבל עוד יותר מכך - בנכונותה של ישראל למכור למשטר זה נשק גרעיני שהיא פיתחה בחשאי. קושי גדול נוסף נעוץ בעובדה שהשליח לדבר עבירה, שניהל את המשא ומתן (על-פי המסמכים שנחשפו), הוא שמעון פרס - אביו-מולידו של רעיון הקמת הכור הגרעיני בדימונה, ומי שעומד עד היום על הצורך בשמירת העמימות סביב ה"בייבי" שלו, גם כשקיומו ידוע לכל כמעט מאז הקמתו. והנה, הפלא ופלא, איש זה, שניהל ככל הנראה משא-ומתן שכזה עם שר ביטחונה של מדינת האפרטהייד (והפר בכך את העמימות שהוא עצמו ייצר ודרש), ממשיך להלך חופשי ומאושר במסדרונות לשכת נשיא מדינת ישראל, וגם במסדרונות ובאולמות מפוארים יותר בתבל ומלואה, ואף להפיץ את דעותיו המהוללות בדבר זכותה של ישראל לשמירת עמימות גרעינית.

לעומת זאת - וכאן אנחנו מגיעים אל הידיעה השנייה - מרדכי ואנונו, האיש ש"חשף את סודות הגרעין של ישראל" בשעתו, הוקע כמרגל מסוכן, ואף ריצה על כך עונש מאסר של שמונה-עשרה שנה, הוחזר אתמול לכלא לריצוי שלושה חודשי מאסר נוספים, עשרים וארבע שנים לאחר ביצוע העבירה המדוברת (ולאחר שהידע שהיה בידיו כבר מזמן לא רלוונטי לאף אחד), משום שלאחר שחרורו הפר את תנאי השחרור הברבריים שהוטלו עליו. אם זו איננה טיפשות ואכזריות מיותרת - אז מה כן...

הידיעה השלישית, שתפסה אתמול מקום של כבוד בעיתון לצד הידיעה על ואנונו, היא הידיעה על משפטה של ענת קם שנפתח בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב. גם כאן עטה המדינה ושולפת את ציפורניה כנגד מי שחושף אותה בקלונה, תוך התחמקות מחשיפה ומבדיקה של המידע הקשה והמטריד שחשפה ענת קם בדבר פשעים המבוצעים על-ידי צה"ל (תוך התעלמות מהוראות בג"ץ).

מכל זה אנחנו למדים (שוב) שהמערכת שטופת-המוח והקרביים, המגויסת כמעט מראש עד כף-רגל, המחשיבה מעל לכל את "מראית העין" של הדברים, תקום ותתנפל תמיד, במלוא עוצמתה, על החוליות הקטנות והשבירות ביותר המתגלות בה - חושפי ה"סודות", ותמחץ אותם, כדי להימנע מן הטיפול בשורשי הבעיה ובאחראים העיקריים. וזו בדיוק הסכנה האמיתית לקיומה של ישראל ולביטחונה - כיבוס החטאים האמיתיים וניקוי האחראים או האשמים העיקריים, אלה הנמצאים אי-שם במעלה סולם האחריות, תוך הסטת תשומת הלב אל תחתית הסולם.

התחושה ההולכת וסוגרת עלינו - שאנו חיים במדינה המפקיעה מאזרחיה יותר ויותר "סודות", מדינה המעוניינת להדיר אותנו, וגם את סביבתנו הקרובה והרחוקה, מידע חיוני, מכסה על עוולותיה, ומוקיעה את אלה המנסים לחשוף אותן כבוגדים - היא קשה ומאיימת.