בתור תושבת הצפון נסעתי השבוע לירושלים עיר הקודש, וקיבלתי תזכורת על מה בעצם אנחנו נלחמים פה.
כבר בכניסה לירושלים אופפת אותי תחושה ייחודית וקסומה שרק העיר הזאת יכולה להשרות.
ביקור ביד שם רק מחזק את כל מה שאני בעצם מאמינה בו, את הערכים ואת ההכרה העמוקה שאין לנו ארץ אחרת ועלינו להיאבק למענה ולשמור עליה ככל שנוכל, למען אלו שלא זכו לראותה ולמען הדורות הבאים.
נסיעה ברחובות העיר, צפייה במבני האבן בעיר העתיקה ממחישים לי ביתר בירור שעל זכותנו הטבעית אנו נלחמים פה ולא על חסד.
בשבוע הבא אהיה בע"ה על אדמת פולין המגואלת בדם אחינו, בדם משפחתי ועמי כחלק ממשלחת של התאחדות הסטודנטים.
שם על האדמה המגואלת אשא את דגל ישראל בגאווה, ובצפייה במראות הקשים והמזעזעים אשא בליבי גם את מראות ירושלים הקדושה, את ריחה ואת קסמה ואומר בגאווה: ניצחנו! ואבטיח לעצמי שאעשה ככל שאוכל בכדי שגם ילדיי ובני ילדיי יזכו לחוש את מראות ירושלים, אך גם את מראות פולין - שילוב של שניהם ימחיש את הייחודיות של העם שלנו וקיומנו.
עם ישראל חי!
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
