דרוש מנהיג למדינה ריבונית

בסופו של עניין, מה היה לנו כאן השבוע? היתה קבוצה של לוחמים המקבלת חסות ממדינה אויב, שעד לפני שנתיים נחשבה לבת ברית שלנו. אותה "קבוצת שלום" פלוס עוד כמה סבתות פוטוגניות הכריזה: "אנחנו נשבור את ריבונותה של מדינת ישראל". הדבר עלה לנו בפציעה קשה של שני לוחמים. מישהו מוכן לספר לי על מה המהומה?

ליבי למשפחות ההרוגים, שכן הרוג לא משנה איפה ומתי ואילו נסיבות, הינו אירוע עצוב. ליבי כואב ודואב ללוחמים האמיצים שנפצעו ולבני משפחותיהם, שנוטלים על גבם את עול ההתאוששות. אילו הם הפרטים אך כמדינה, זאת סערה בכוס מים ותו לא. פה תמונה הבעיה, שלמרות שאין פה סיפור, ראשי מדינתנו נוהגים כבשעת משבר. ראשית נתניהו ביטל שליחותו בחו"ל. שנית, הוחלפו מהלומות מי אשם בהסברה הגרועה שלנו, בנוסף התכנס הקבינט ל"החלטות גורליות" בקשר לשחרור העצורים ועוד.

דרוש לנו מנהיג שידע שהוא מנהיג מדינה יהודית ריבונית. מדינה ריבונית נוהגת כמדינה ריבונית לכל דבר ודבר. מדינת ישראל היתה שייכת לעם היהודי מאז ולתמיד. זאת הבטחה אותה קיבלו אבות אבותינו מבורא עולם. זאת הבטחה אותה קיבלו הורי הורינו מהכובש האנגלי, בצורת "הצהרת בלפור". זאת מדינה שהוכרה ע"י האו"ם. זה כל מה שמנהיגנו צריכים לדעת. בעקרון זה עליהם לנהוג ולפעול.

מנהיגינו צריכים לומר לעולם: "ישראל הינה מדינת ריבונית, כל מי שינסה להיכנס אליה ללא רשות, אחת דינו להיעצר או למות".

אין זה משנה אם מדובר ב"סבתות השלום" מטורקיה או מאירלנד. אין זה משנה אם אדון ארדואן מבטיח לשלוח אוניית מלחמה עם מטוסים. אחת דינם של שוברי הריבונות הישראלית: להיעצר או למות. הכל תלוי בנסיבות. מעל לכל, מנהיג של מדינה ריבונית לא מגיע "לפשרות יצירתיות" על ביקורות הגבולות שלו, אלא עליו לדעת שהוא מנהיג מדינה ריבונית על כל המשתמע מכך.