מי מפחד משחרור גלעד שליט?

בימים האחרונים נוצרה הזדמנות-פז לשחרורו של גלעד שליט. מעמדנו בעולם, אשר מזה שנים לא היה רעוע וגרוע יותר בדעת הקהל העולמית כפי שהוא כיום, מצדיק את השחרור, אולי אף מחייב אותו. זה הזמן. התנאים ידועים. ידוע גם כל מרכיב במשוואה עלות מול תועלת. הקלפים מונחים על השולחן. המחיר נקוב. נדרשת מנהיגות. מנהיגותו של ראש הממשלה (שר הביטחון, אהוד ברק, כפי שפורסם לא אחת תומך זה מכבר בעסקה גם באופן ובמחיר שבו היא מוצעת לישראל).

אין עוד זמן לבזבז. אין סיבה להתמהמה. זה עכשיו או - אולי - לעולם לא. כל יום נוסף שגלעד שליט נותר בשבי, הוא יום של סבל לא יתואר לו ולמשפחתו, יום שבו ישראל ממשיכה להיות מבוזה ומושפלת, מוצגת כמי שאינה מסוגלת לחלץ במשך ארבע שנים, בכל דרך שהיא, חייל אחד משביו. חייל המצוי במרחק זעום, זניח, מגבולה.

השעה הקשה והאומללה, שבה קלעה הנהגה רופסת את המובחרת שביחידות הצבא לעימות בלתי אפשרי עם אזרחים על ספינה, היא גם, באופן פרדוקסלי, שעת כושר לביצועה של "עסקת שליט".

"יתנו – יקבלו". אמר בשעתו ראש הממשלה. עכשיו זו שעת מבחן של ראש הממשלה שלנו, שעה שבה הוא נבחן על תקפות העקרונות המנחים אותו והאמירות שלו. יואיל כבודו להפוך את המשוואה שיצר: ייתן את המחבלים – יקבל את גלעד שליט. משוואה חדה וחלקה, ברורה, מובהקת. משוואה במשחק סכום אפס. משחק על כל הקופה. כל הקלפים בידו של ראש הממשלה. ירצה, ייתן, לא ירצה - לא ייתן.

לפי שעה הוא לא נותן לא כי הוא לא יכול, אלא כי הוא לא רוצה. אין הסבר אחר לסירובו לתת את מה ואת מי שנדרשים בתמורה להשבתו של גלעד שליט לביתו, לחיק משפחתו, לחיבוקם הבוכה והרועד של אביו ושל אמו, של סבו, של אחיו ושל אחותו. הוא לא רוצה. הוא לא רוצה מספיק. הוא יכול. הוא לא יכול להגיד שהוא לא יכול, בשעה שהוא לא רוצה.

ראש ממשלת ישראל לא רוצה להחזיר את גלעד שליט הביתה כי הוא מפחד. זה לא "הם" שמפחדים. זה לא הם, אדוני, שמ-פ-ח-ד-י-ם. זה אתה, כבודו, שמפחד. כן, בנימין נתניהו מ-פ-ח-ד. הוא מפחד מ"המחיר". הוא מפחד מהתגובה. הוא מפחד מסכיני ביקורתם של הנועצים מימין. ברגע המבחן האמיתי, המנהיגותי, רגע שבו עליו, ועליו בלבד, מוטלת ההכרעה הכבדה, הנוראה, אבל המתבקשת, היחידה האפשרית – לשחרר את גלעד שליט - ברכיו פקות. הוא נתקף מורך לב. הוא מתקפל. הוא נסוג.

כמה אנחנו רחוקים מהתסריט המיוחל, ההזוי, שפותח את הרשימה הזו? ימים יגידו. או שלא.