ממה נפשך?!

לא על מומחים רציתי לדון, ולא על חברי כנסת רציתי לדבר. על-אף שקשה לי הביקורת בשעת משבר – שבוע ימים לאחר המשט ניתן להעביר את אותה הביקורת, לצערי יש מי שמתקשה להתאפק.

לכל אדם ישנה הזכות לחשוב מה שירצה ולהביע את עמדתו כל עוד הוא מבין כי הוא נושא באחריות להשלכות של אמירותיו. הקושי נוצר במקום שיש מי שאת עמדותיו שומעים בכל העולם, הוא טורח להעביר ביקורת נוקבת, ללגלג ולזלזל בנבחרי הציבור ובאותה נשימה ממש מתלונן על כך ש"ההסברה הישראלית כשלה" מדוע קושי?

סבלנות, תיכף.

כלי התקשורת הישראלים סיפרו לנו חודשים ארוכים על משט השלום ועל הסיוע ההומניטרי שייצא לעזה. התקשורת הישראלית כשלה, מכרה לנו שקרים גמורים, פשוט, מסתבר שגם לה לא היה שמץ אבל שמץ של מושג מהו המשט הזה. על כך שאזרח מן השורה לא בדק מה טיבו של המשט אל לנו להלין, על כך שעיתונאים שזו מלאכם לא עשו זאת חובה עלינו להלין. התקשורת לעולם אבירת "תיקון כשלים" ו"עריפת ראשים" (פיטורים) כשזה נוגע לכל מוסד או חברה שאינה היא עצמה.

אמנון אברמוביץ' לא משעה עצמו מן התפקיד בגלל שהוגשה נגדו תביעת דיבה, גם לא אילנה דיין או מרדכי גילת שכבר הורשעו בעבר. אני אומר, בעוד התקשורת דורשת מהממשלה ליטול קיסם מבין עיניה, אני דורש מהפרשנים המלומדים למיניהם ליטול יער שלם מבין עיניהם. ועם כבר יצאתם את המשרד הממוזג, טרחתם ליטול יער, טלו גם את האחריות לאמירותיכם.

גלשתי. חזרה לענייננו, כיום כבר קשה להתווכח עם העובדה הברורה כי תקשורת לא רק משקפת מציאות אלא במידה רבה משפיע עליה. במדינה דמוקרטית זוהי עמדת כוח חשובה ובעלת השפעה רבה על המערכה הפנימית כמו גם על קשרי החוץ. כראייה ניתן לציין כי בכל הדיקטטורות התקשורת עובדת אך ורק על-פי אישור ותיאום עם העריץ. טענתי היא, כי התקשורת חשובה מאוד גם בשדה ההסברתי. יש לה משקל רב וזה ברור, הדבר היחיד שנותר לבדוק או לברר כיצד היא משתמשת במשקל הרב שיש לה.

ושוב, התקשורת הישראלית בוחרת לפעול באופן "אובייקטיבי" או בקיצור, לבקר את ממשלת ישראל, את צבא ההגנה לישראל, את משרד ההסברה ואף מילה על ראש ממשלת טורקיה אשר נהיר לכל בר דעת כי הוא האשם המרכזי באירועי המשט. גם לא על ארגוני "החסד" שמימנו וקידמו את המשט לא תשמעו (כמעט, באופן יחסי) מילה רעה. ולבסוף, לגופו של עניין, ישנה טענה תלמודית הנקראת "ממה נפשך", פירושה מבחינה לוגית הוא "כיצד אתה מחזיק בשתי עמדות סותרות או אומר ועושה דבר והיפוכו" - אם דבר אחד נכון אמור אותו, אם ההיפך אמור אותו, שניהם בו-זמנית זה פשוט הבל ורעות רוח.

וכך אני אומר לכלי התקשורת בישראל, ממה נפשך, רוצים להעביר ביקורת ולא לגבות? רוצים להיות "אובייקטיבים" ולכלות בביקורת את המדינה על כל מוסדותיה? רוצים לא לדווח או לפתוח את העיניים ולראות את הגיבוי שלו זוכה צה"ל והמדינה מאזרחי ישראל? רוצים לעשות שירות ל"שלום עכשיו" וטורקיה בדיווח על הפגנות אנטי ישראליות מסביב לעולם? רוצים לתת לישראלים את ההרגשה שקיצנו קרב והבאנו זאת על עצמינו? בסדר גמור, אין בעיה, אבל באותו הזמן להתאונן מבוקר עד ערב על "מערך ההסברה" של ישראל זו פשוט חוצפה, היתממות, צביעות וסתירה פנימית.

אתם מלגלגים על שר ההסברה, מגחכים אותו ומגיבים אליו בציניות?! על תצפו שמישהו ייקח אתכם ברצינות כשתורידו דמעות תנין על "קריסת מערך ההסברה". רובכם לא מזדהים עם המדינה ועוד פחות עם הממשלה הנבחרת שלה, ממילא, התדמית שלה מעניינת אתכם כשלג דאשתקד. שמעתי את יעל דן מדברת עם עובד משרד החוץ, ומציינת בצער ובכאב גלויים איך התקשורת פטריוטית לרגל אירועי המשט. היא איננה (אולי להוציא את "ישראל היום)!! היא דיווחה באופן חלקי ביותר על הפגנות ועצרות תמיכה במדינה ובצה"ל, זו לא פטריוטיות, זהו אלף בית של עיתונאות.

או שתמשיכו להחריב אותנו מבפנים ותכירו בכך שיש לכם חלק גדול מאוד בקושי של ישראל בהסברה. או שתבכו על תדמיתה של ישראל בעולם ובמקביל תפסיקו לגרום לא להיראות רע כל כך. ממה נפשכם?!