מדיניות יחצנית מול מדיניות מעשית

לצערי, תהום פעורה בין מה שמשדרת ישראל במדיניותה המוצהרת בסיוע התקשורת שהצליחה לכבוש רק את דעת הקהל בישראל ובין מדיניות ותקשורת ישראלית שאינה מצליחה להתנחל בדעת הקהל בעולם. התוצאה הכואבת - בדידות, מדינה במצור ודעת קהל עוינת ברוב המדינות בעולם.

האמירה בדבר "שתי מדינות לשני עמים" - כשהיא מופיעה כאבחת מלים נסות על נפשן, נמלטות מפי ראש ממשלה בישראל לחללו של אולם הרצאות באוניברסיטת "בר-אילן" - מתקבלת בעולם כאמירה חסרת אמינות.

ממשלה המנסה לשווק מדיניות יחצנית של רודפת שלום, חייבת להרתם למאמץ הסברתי גם כלפי אזרחיה, שאין מקום לתפיסה הרווחת בציבור, המתיחסת אל הפלשתיני כאל נטע זר - "אנחנו או הם".

חובתה לצאת במסע הסברה נגד המפגע של תפיסה לאומנית ולעשות כל מאמץ להפנים ולהעצים בתוכנו את התפיסה "גם אנחנו וגם הם". גם הם במדינת פלשתין לצידה של מדינת ישראל.

מדינה שמשווקת מסע יחצני בעולם שפניה לשלום, מחויבת לבטא כלפי פנים את התנגדותה הנחרצת כלפי גישה, שלצערי יש לה מהלכים חזקים מאוד בציבור הישראלי, לפיהם השטחים הכבושים הם שלנו. גישה שהיא פרי שטיפת מוח ביטחונית, היסטורית, דתית, שהעצימה את הדעה המנכסת את השטחים הכבושים כחלק ממדינת ישראל. וכשמאמצים גישה כזו מנכסים בדעת הקהל בישראל תמיכה במדיניות שהביאה את ישראל אל פתחה של השנה הארבעים וארבע, כשאנחנו שולטים על עם אחר. אשתמש בביטוי שמכאיב לי - רודים בעם אחר.

לצערי, שטיפת המוח הביטחונית, ההיסטורית, המסורתית והדתית הביאה לתוצאה הרסנית בקרב הציבוריות הישראלית המשלימה, רובה ככולה, עם המציאות של שליטת עם בעם. אין דבר מכאיב יותר שתופעה של רדיית עם בעם אינה לזרא בעיני הישראלי השולט, הרודה.

מדינה המנהלת מדיניות יחצנית של שלום לא תביא מזור לעם ישראל המדמם יותר מדי שנים בעימותים צבאיים. כאשר מעבר ליחצנות נמנעת עצמאות מעם - שכשני מיליון מאוכלוסיתו מרוכזים ביהודה ובשומרון עם תוספת מצור על כמיליון וחצי המרוכזים בעזה - אין כל סיכוי שנוכל להסביר מציאות כזו בעולם. ולשווא מדברים על כשלון ההסברה. פשוט אי-אפשר במאה העשרים ואחת להסביר ולהצדיק שליטה על עם אחר.

למעננו, למען אזרחי ישראל, חייבת המדיניות הישראלית להתחיל במעשים. להתחיל לפעול כלפי חוץ ובד בבד כלפי פנים, להתחיל להכשיר את הלבבות בציבור להכרה שכל עוד אין נכונות מקובלת ורווחת בציבור להכיר בהיות הפלשתינים עם ככל העמים, הזכאי כעם ככל העמים למדינה ריבונית במקום חיותו, נישאר עם מדיניות יחצנית המדברת שלום, אבל למעשה אנחנו מתרחקים מהשלום המיוחל.

אסור לנו להחריש ולתת למדיניות היחצנית המדברת שלום לסמא את עיני הציבור בישראל כי הכרזות על חידוש הבניה בחודש ספטמבר מרחיקים אותנו מהפתרון האחד והיחיד - הקמת מדינה פלשתינית עצמאית לצידה של מדינת ישראל.

ההכרזות בדבר מתן הכשר להרס בתי פלשתינים בשכונות הערביות בירושלים והבטחות בדבר הרחבת הבניה היהודית באותן שכונות - מונעות מימוש הפיתרון היחיד שהעולם יקבל. והפתרון האחד והיחידי הוא שתי בירות בירושלים.

מדינת ישראל קמה הודות לתמיכת אומות העולם בדבר זכותנו להקים מדינה. אסור לנו לעמוד מול כל העולם, שלא יקבל את המכשולים שלנו להקמת מדינה פלשתינית.