בנחמדות לא יינצלו הרוכבים

מגישת מבט, מירב מילר, 'הרפרזנטורית הבלתי רשמית' של ענף הטריאתלון בישראל, שידרה במהלך המשדר של יום א', יום לווייתו של שניאור חשין ז"ל, שנדרס והופקר למותו בעת שרכב על אופניו, גילוי דעת על אודות טרגדיית רוכבי הכביש. דבריה היו מנומסים ונחמדים מאוד. הרישא והסיפא שלהם הייתה תחינה מהנהג הישראלי שייסע בזהירות וישים לב שיש חיים בשוליים. דבריה מן הסתם היו חייבים להיות ממלכתיים ומנומסים, אבל מותו של חשין 'הפיל סופית את האסימון': נימוס ונחמדות כבר לא יועילו כאן, בטח לא מול טיפוסים כמו זה שהרג את חשין ז"ל וברח, וכמו שהרגו רבים אחרים, בעודם נוהגים עייפים, שתויים, מסוממים או סתם הזויים מזלזול בחיי הזולת. זה כבר לא עניין לנהגים, זה עניין למדינת ישראל. תחביב הרכיבה צמח לממדים נאים והגיעה העת לחשוב על פתרונות רדיקליים ומערכתיים עבור רוכבי האופניים.

רבים סבורים שהפתרון הקל ביותר לבעיית מותם של רוכבים הוא פשוט לבקש מהם לא לרכוב על הכביש ובשוליו. זה לא יקרה. כמו שבעיית התנהגותו של הנהג הישראלי הרבה יותר רדיקלית מכדי שבקשה "נחמדודה", 'אנא סע בזהירות', תפתור את הבעיה - כך גם חשוב להבין שתופעת רוכבי האופניים בשולי הכביש היא יותר עמוקה וחשובה מכדי שבקשה כזו - לא לרכוב - תועיל. נמשיך לרכוב, מה שלא יהיה. אני סבור שמשרד הספורט צריך להקים מנהלת אופניים עם תקציב גדול, והיא זו שתצטרך להמציא פתרונות ממשיים להגברת בטיחות רוכבי הכביש באמצעות חוקים ותקנות. להלן כמה רעיונות שעלו לי (במהלך רכיבת כביש):

1. כבישי אופניים: בימי שישי ושבת ייסגרו כבישי רכיבה אחדים למשך כמה שעות לכניסת מכוניות ורכב כבד, ויוקצו רק לאופניים (וניידות משטרה). למשל, משולש לטרון ומרובע עזקה ייסגרו כליל בסופי שבוע, משש ועד עשר בבוקר, לכניסת כלי רכב. תושבי האזור יתבקשו שלא לנסוע בשעות האלה ואם כן יסעו, המהירות שתותר בשעות האלו תהיה 20 קמ"ש בלבד.

2. כיכר האופניים: עיריית תל אביב תסגור מדי בוקר שבת למשך כמה שעות את כיכר המדינה לכניסת כלי רכב, והכביש העגול יוקצה לרוכבים בלבד.

3. ארץ האופניים: כמו-כן, מועצות ועיריות נוספות ברחבי הארץ יידרשו לאתר ביחד מתחמי כביש שייסגרו בסופי שבוע לכמה שעות לטובת רוכבים.

4. ביער ביער: מינהל אופניים יכשיר לאט-לאט עוד מסלולי רכיבה, עוד קריטריומים ועוד יערות שדרכיהם ייסללו באספלט (כמו ביער המגינים) ויתוחזקו עבור רוכבי כביש.

5. כביש שש: יש מסלולים מקבילים לכביש שש עבור רוכבי אופניים, אבל אלו מיועדים כידוע לרוכבי שטח. יש לי הרגשה שהמסלולים הללו הפכו ל'פילים לבנים' כי רוכבי השטח לא ממש זקוקים להם. מנהלת אופניים תילחץ על כביש שש עד שהמסלולים הללו ייסללו באספלט ויוקדשו לרוכבי הכביש.

אני מעריך שעם הרעיונות הללו ורעיונות נוספים שיעלו, רוכבים ינטשו כבישים מסוכנים כמו 444 או 431, או כביש 4 או 5. במקביל, יגדלו כאן אלופי רכיבה, אבל מה שיותר חשוב - יגדלו כאן. לא ימותו על הכביש במהלך מימוש אהבת הרכיבה. ישראל תעשה עוד צעד בדרך להפיכתה למדינה עוד יותר נורמלית. וכן, כמו שאמרה מירב מילר: סעו בזהירות, יש חיים בשוליים.