הבן יקיר לי

4 שנים חלפו ודבר לא השתנה. 4 שנים שטעויות נעשות ורק בנאדם אחד שילם ומשלם את המחיר: גלעד שליט.

העולם תמיד יגיד שאנחנו לא הומאניים, לא משנה מה נעשה וכמה הומאניים נהיה. ביום שגלעד נחטף היינו צריכים להיות אסרטיביים ותקיפים. היה עלינו להיכנס לעזה, להטיל מצור, להודיע רשמית: או שגלעד משוחרר או שעזה תוחשך; אין כניסת מוצרים - גם לא מוצרים בסיסיים - עד שהם לא מחזירים את גלעד; ובו-זמנית להכניס את חיילי צה"ל לחפש את גלעד, גם אם צריך לעבור בית-בית. אבל כמובן שאנחנו תמיד דואגים להומאניות ולהיות פוליטיקלי-קורקט, וכך עבר יום ועוד יום, וגלעד נמק בשבי.

ואז הגיע מבצע "עופרת יצוקה". ראש הממשלה דאז אהוד אולמרט הכריז שצה"ל לא ייצא מעזה עד שגלעד ישוחרר. בפועל, ההתקפלות הייתה מהירה יותר ממה שחשבנו, בלי שאפילו הפעילו עלינו לחץ. עוד קלף מיקוח הלך. ובינתיים, לאט-לאט אבל מהר, שוחררו רוב קלפי המיקוח שלנו: אסירים בכירים מהחמאס. ואנחנו, בצורה שמפקירה את גלעד, חד וחלק, שחרננו אותם אחד-אחד.

בשבועיים האחרונים הוכחנו לעולם שלפעול נגדנו בטרור זה משתלם ויעיל, כי עובדה שהקלנו את המצור על עזה, והנה כבר מורשים להיכנס דיפלומטים מחו"ל, כל זאת מבלי להבין את חשיבות הדבר לחייו של גלעד, את חשיבות ההתמדה בנושא זה. ושוב, כמובן, התקפלנו. זהו עוד צעד מפקיר כלפי גלעד - חייל שהמדינה שלחה ובינתיים זנחה אותו פעם אחר פעם.

לא צריך להיות רמטכ"ל בשביל להבין שמבחינה אסטרטגית-טקטית נעשו פה טעויות חוזרות ונשנות. אני בהחלט מבינה את טענת המשפחות השכולות נגד שחרור מחבלים. אני מבינה גם את הסיכון הביטחוני שקיים, ושהוא בהחלט לא דבר של מה בכך ויש להתייחס אליו ברצינות. אבל אחרי 4 שנים שהפקרנו את גלעד הזדמנות אחר הזדמנות - אין ברירה, עלינו לתת את הדין ולשחררו.

אם אנו רוצים שילדינו וילדי-ילדינו יתגייסו מחר לצה"ל, שבסופו של דבר הוא צבא העם, עלינו להציל את גלעד עכשיו, לפני שיהיה מאוחר מדי.

בעזרת השם, אחרי שגלעד יחזור, הגיע הזמן לקבוע נהלים וסטנדרטים ברורים בנושאים אלו. ואולי גם להפיק לקחים להבא, שימנעו מאיתנו להתקפל פעם אחר פעם ולהזניח חייל שלנו. חייל שכבר 4 שנים מחכה שהמדינה שהוא כל-כך סומך עליה תציל אותו מהייסורים שהוא חווה יום-יום.

הגיע הזמן להשיב את גלעד, במיוחד אחרי הטעויות שלנו. גלעד שליט עדיין חי!