אין מנוס - אלא גרר ומנוף

מחקרים מעודכנים קובעים כי 30% מן הפקקים בערי העולם הגדולות נובעים מחיפוש חניה. יש יותר מכוניות בעולם - 6,000,000, כמעט מכונית לנפש - מאשר כבישים, מדרכות וחניונים, ונהגים נמצאים בתנועה מתמדת כדי למצוא חלקה קטנה לעמוד בה לשעה. סחור-סחור, עד לחניה הנכספת, הם מצטרפים לחונקי הכבישים, והכבישים מצטרפים אלה לאלה לחנוק אותם. מונים ארבעים "MEGACITIES" בעולם, ערים שיש בהן למעלה מ-10 מיליון תושבים. לא בכולם פקקי החניה עומדים בממוצע על 30% מכלל הפקקים. בברוקלין זה 45%. אם תרצו, הקידמה היא כאן, אבל בתחבורה היא לא הולכת לשום מקום. הקידמה משוכנעת כי היא מסוגלת לכל, אבל לדבר אחד אין סיכוי כי תסכים להיות מסוגלת. היא לא יודעת ולא תרצה לדעת לרסן את עצמה. ערים גדולות לא תעצורנה מלידת מגדלים שראשם מגיע השמימה, ורחומי עליון לא יחדלו מרכוש מכוניות שתכסינה את עין הארץ, וצבא גדול של חוקרים ייסעו יום-יום, שיירות-שיירות, אל המעבדות לחקור פתרונות לחידה שאין לה פתרונים - איך מקצצים באורך המכונית ומגדילים את נפחה לרווחת הנוסע העתיד להשתגע בה בפקקים.

"פורד ארצות הברית" הקימה קרן חדשנית בכוונותיה, המושיטה מימון נדיב לכל יזם מבריק שיציע לצמצם את מפגע החניה בלי לצמצם את מכסת ייצור המכוניות הזקוקות לחניה. מה שקרה עד הנה הוא זרם של הצעות המבוסס על טכנולוגיות תקשורת היודעת לשדר לנהג המבקש להיוושע כי מקום תפוס לאורכה של מדרכה נידחת התפנה. יש רשות המפקחת שמוצא מזדמן לא ייכנס למשבצת השמורה. משבצת זאת יכולה להיות אי-שם בקרן הקיימת והנהג בירכתי קיבוץ גלויות, והמריבה הוודאית בין מי שהנה הוא כבר במשבצת באקראי, לבין מי שחותר אליה ממרחקים, עשויה להתפוצץ לחזיון שיעצור סקרני-אירוע ויעשה פקק בתוך פקק. הנה מין ממיני הפתרונות הזוכים למלגות.

זה רק משל אחד ממשלים הרבה העושים את חיינו לנמשל עצוב. אם אין איפה לעמוד, אין בעצם לאן לנסוע. גם אם יודע אדם לאן הוא רוצה להגיע, הוא אינו יכול לבוא שם, לפעמים בכלל לא, לפעמים באיחור רב. המתוחכם והיצירתי בנהגים ייסע בדרכים חלופיות, אבל חזקה עליו כי ימצא אותן פקוקות במכוניות של עמיתים יצירתיים ומתוחכמים כמוהו, ובינתיים ימלאו הנהגים הבנאליים את המעט מן המעט ממקומות החניה המצויים. גם אדם היודע את הדרך יאבד בדרך אם לא יוכל לעמוד בצידי הדרך.