בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
בית המשפט העליון טעה בהחלטתו, כשנתן את ההחלטה המאפשרת פינוי משפחות פלשתיניות מבניין בו הן גרות 60 שנה
אינני בא להטיל דופי בשופטי בית המשפט העליון, שפסקו לטובת חברת "נחלת שמעון". אני מקבל שכל המסמכים העותמאניים, המעידים על בעלות ועד העדה הספרדית על הבניין בשייח ג'ראח הם כשרים למהדרין, ושהעברת הבעלות על אותו הבניין לחברת "נחלת שמעון" נעשתה כדת וכדין. ולכן אין מנוס, יש לפנות את המשפחות הערביות הגרות בבניין, למרות שעבורו שילמו את הסכום שדרש מהם השלטון הירדני לפני 60 שנה. השאלה שאני מבקש להעלות לדיון ציבורי, מדוע זה לגיטימי - וזה עומד במבחן הביקורת של כל הערכאות המשפטיות במדינת ישראל - שיהודי יוכל לממש זכויות קניין נטוש על סמך מסמכים עותמאניים; ואילו ערבי אינו יכול להשתמש במסמכים עותמאניים באותן הערכאות כדי לממש את בעלותו ולהחזיר לעצמו רכוש שננטש עקב אירועי אותה מלחמה? בשני המקרים יושבו פליטים בבתים שננטשו. בישראל יושבו פליטים יהודים על-ידי מדינת ישראל, בשייח ג'ראח יושבו 28 משפחות פליטים ערבים על-ידי מדינת ירדן. בשני המקרים משפחות הפליטים התבקשו לשלם עבור הדירות לרשויות המדינה. בלוד וברמלה, ביפו ובחיפה - לרשות שהוסמכה על-ידי מדינת ישראל; בשייח ג'ראח - לרשות שהוסמכה על-ידי מדינת ירדן. לצערי, בית המשפט טעה בהחלטתו, כשנתן את ההחלטה המאפשרת פינוי משפחות פלשתיניות מבניין בו הן גרות 60 שנה וששילמו עבורו ממיטב כספן לרשות ששלטה במקום, ומונע מאותן משפחות להציג בפני בית המשפט גם כן מסמכים עותמאניים, המעידים על בעלות לנכסים בלוד וברמלה. נכסים שחלקם מיושבים על-ידי פליטים יהודים מאירופה, וחלקם נהרסו. ההחלטה המצערת של בית המשפט פתחה את הדלת בפני חברת "בני שמעון" לממש את תוכניתם הגלויה, לבנות בשייח ג'ראח מאות יחידות דיור רק ליהודים. ואילו האוכלוסיה הערבית בשכונה, שגדלה בעיקר עקב ריבוי טבעי, לא זכתה במשך 43 שנות שלטון ישראל אף לא להיתר של חדרון אחד. אודה, שאני פוחד מחומר הנפץ שהטילה חברת "בני שמעון" בשכונת שייח ג'ראח בחותמת בית המשפט.
|
תאריך:
|
30/06/2010
|
|
|
עודכן:
|
30/06/2010
|
|
איתן קלינסקי
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
אביבית
|
30/06/10 17:08
|
|
2
|
|
בן דוד רחוק
|
30/06/10 17:49
|
|
|
|
שכן קרוב
|
1/07/10 13:37
|
|
3
|
|
פלא יועץ
|
30/06/10 22:09
|
|
4
|
|
ציפורה
|
1/07/10 00:17
|
|
|
|
מיקיס
|
1/07/10 12:36
|
|
|
|
מורה נבוכים
|
1/07/10 13:41
|
|
5
|
|
שם
|
1/07/10 07:28
|
|
6
|
|
אפלטון
|
1/07/10 10:45
|
|
7
|
|
ענת יו.
|
1/07/10 10:53
|
|
|
|
מעריך את איתן
|
2/07/10 12:05
|
|
8
|
|
קורןנאוה טבריה
|
1/07/10 11:50
|
|
9
|
|
לא תבין
|
1/07/10 16:27
|
|
|
|
התשובה הפשוטה זו
|
1/07/10 19:18
|
|
10
|
|
שייח קלינסקי
|
1/07/10 20:49
|
|
11
|
|
אביאל אמיר
|
2/07/10 11:43
|
|
12
|
|
יוסי פלס
|
3/07/10 15:11
|
|
13
|
|
עידן סובול
|
3/07/10 15:52
|
|
ברישא חשוב לציין כי אינני מכיר מישהו במדינה שאינו רוצה לראות את גלעד שליט בבית, מהר ככל האפשר, וראוי שיהיה כך. ובאותה נשימה של הרישא, חשוב גם להבהיר ולהדגיש את העובדה כי ראש הממשלה ושר הביטחון הם ראש הממשלה ושר הביטחון של כל (דגש על כל) אזרחי ישראל, בתוכם גם של גלעד שליט. שניהם מחויבים בתפקידם לביטחון של כולנו, גם של אלה שלא בחרו בהם. ובכדי למנוע כל ספק, ראוי להיאמר כי ראש הממשלה ושר הביטחון בתפקידם אינם מחויבים אך ורק לגלעד שליט אלא גם, כאמור, לגלעד שליט. זהו הבסיס המהותי שחייב להיות בוויכוח הציבורי הפתוח לשחרור החייל השבוי.
|
|
|
אילו היה לי כובע, הייתי מסיר אותו בפניו של יואל מרשק, ראש אגף המשימות בתנועה הקיבוצית, האיש אשר נכון להחיל עליו את המילים – לפקודה תמיד אתה. בכל מקום ובכל זמן שבהם הוא מזהה עוול או קיפוח, מצוקה מכל סוג שהוא, הוא מתייצב, ראש וראשון, לפקודת מצפונו, נכון להתגייס, לגייס, להניע, להוביל.
|
|
|
שליט נמק בכלא כבר 4 שנים, משפחתו והעיתונים היומיים ידיעות אחרונות ומעריב מקדמים מסע אגרסיבי לקידום שיחררו. אך בפועל צעדים אלו רק יגרמו להארכת השבי שלו ולהקטנת כוח המיקוח העתידי של ישראל.
|
|
|
רבות כבר דובר ונכתב על הרפורמה המוצעת בהליכי התכנון והבנייה, כמו גם על ההסדרים המוצעים ו/או המתוקנים במסגרתה, על השלכותיהם והיבטיהם החיובים והשליליים.
|
|
|
העולם כולו נגדנו? זהו הרושם שמקבל הקורא הישראלי מקריאה, מהאזנה ומצפייה בתקשורת הכללית. צרכני התקשורת הישראלים לומדים לדעת שאין יום שצרתו אינה מרובה מחברו, על פני סקאלת השנאה הגוברת לישראל בקרב האומות הנוצריות. הן המירו את האנטישמיות הזורמת בדמם, שאינה כיום ממש פוליטיקלי קורקט, בשנאת מדינת ישראל. זה לגיטימי, זה איני, זה אפילו פוליטיקלי קורקט.
|
|
|
|