אין הרבה הגינות בדרישתו של שופט בית המשפט העליון לשעבר
יעקב טירקל לשנות את חוקי המשחק באמצע המשחק, ולהרחיב את סמכויות הוועדה לחקירת אירועי המשט לעזה שבראשה הוא עומד.
הרי ברור היה - מראש - שהמדובר בוועדה עם סמכויות של ועדת קישוט, שכל תפקידה הוא לנקז לחצים מבפנים ומבחוץ, וכך - להתחמק מהקמת ועדה של ממש עם שיניים שתוכל לחקור את העובדות ללא כחל ושרק.
הייתכן שהדבר הנהיר הזה היה ברור וגלוי לכולם פרט לשופט טירקל?
אין זה אלא שהאסימון נפל לו, לשופט טירקל, קצת מאוחר מדי - מה שמצביע כשלעצמו על שיקול דעת קצת איטי, שלא ממש עומד בקצב ההתרחשויות.
מה עושה אדם אחראי כשפונים אליו לעמוד בראש ועדה? מה השאלה בכלל? הוא דורש לקבל לידיו מסמך - בכתב - המפרט את כל התנאים הרלוונטיים לתפקודה של הוועדה - לרבות, כמובן, היקף סמכויותיה.
וכשבדיו מסמך שכזה, לוקח אותו אדם אחראי זמן למחשבה, ולא פחות חשוב: להתייעצות עם חברים ומביני-דבר.
ולשופט טירקל, זאת לדעת, חברים מעולים שבמעולים - החל מנשיאי בית המשפט העליון לשעבר ברק ושמגר ודרומה.
וחבריו הטובים של טירקל היו מתבוננים במסמך ומן הסתם מעמידים אותו על כך, שאם הוא רוצה לכהן בראש ועדת קישוט - שיילך על זה.
אלא שהשופט טירקל, כך נראים הדברים, ספג אל קרביו את רוח ה'חפיף' - אותה רוח שאפיינה את מקבלי ההחלטות של אירועי המשט לעזה, שאותם הוא נדרש כידוע לחקור.
ועכשיו, לאחר שנפל לו האסימון, בא טירקל אל הממשלה ודורש להרחיב את סמכויותיו.
ומה תעשה הממשלה? כמובן שאין לה אפשרות אלא לקבל את הדרישה או להסתכן בהתפטרותו של טירקל והתפרקות הוועדה - על כל ההתבזות והמבוכה הבינלאומית הכרוכות בכך - התבזות שרק תתעצם לאור העובדה ששני המשקיפים הזרים בוועדה כבר נמצאים כאן והחלו למלא את תפקידיהם.
כן כן, שמענו דיבורים על כך שטירקל מדגיש שהוא לא איים על הממשלה שבדעתו להתפטר היה ודרישתו להרחבת סמכויות הוועדה לא תתמלא. אלה הם דיבורים ריקים. טירקל מכופף כאן את זרועה של הממשלה - תוך ניצול חששה הרב של הממשלה מהצפוי לה, בארץ ובחו"ל, אם דרישתו לא תתמלא.
הרי הדבר האלמנטרי לעשותו היה להעמיד את התנאים והדרישות עם קבלת ההצעה מהממשלה לכהן בראש הוועדה, וכך לאפשר לממשלה להחליט כפי שתחליט - בלא חשש מהצפוי לה עקב פירוק הוועדה.
אין זה אלא שאירועי המשט לעזה הם בעצם סימפטום ל'חפיף' שמאפיין את דרך קבלת ההחלטות אצל מי שמנהלים את חיינו כאן, והשופט טירקל, שאמור לטפל באותו 'חפיף', 'חיפף' בעצמו ונלכד אף הוא ברשת של הסימפטום הממאיר הזה.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
