שמן אקדחים

פתרון השאלה על "החטא ועונשו" בבחינת הבגרות בספרות

המִסכן הזה (יגאל עמיר) נשאב אל העולם הפוליטי באותה מידה, לגמרי באותה מידה שהוא היה יכול להישאב אל מה שנקרא העולם התחתון, או אל כל עולם אחר שבו הוא היה יכול למצוא לעצמו "נימוקים" לביצוע החטא האולטימטיבי. הכל תירוצים, הוא לא היה יכול לסבול את החיים האלה, הנורמליים, אפילו לא קצת, הם היו גדולים עליו.

עד שיום אחד הוא התפוצץ, הדג השתין על מדורת השבט ובכך נגאל מעצמו, סוג של התאבדות. הסיכון המופגן שהוא לקח על עצמו, כמוהו כהתאבדות לא פחות מאשר ההתאבדות של אלה המכונים שאהידים.

למזלו, או שלא למזלו, לגורלו הגלגול הבא שלו מתרחש בעודו באותם חיים. ועם אחת משבעים הבתולות הוא הצליח לממש – עוד היגאלוּת בדרך אל הנירוונה. המילה נירוונה תרגומה המדויק הוא מוות.

בית מִלֶחֶם

אני לגמרי מזדהה עם האמונה שזהב יש להוון לשמן ולעדשים. ולא רק כשמקורות ההכנסה נסתמים אלא גם בִמְקום עבודה שלא אוהבים.

פעם, בתקופת האינתיפאדה השנייה, לבחור אחד מבית לחם לא היה לחם. אך למרות שהיה קצת זהב מתחת למִזרון שלו, בכל זאת הוא "התפגע", ניפץ לנו את הזגוגיות עד כדי כך שגם נעקרו כמה משקופים.

אבל אנחנו ממש לא שאהידים, אז בהזדמנות זאת לקחנו את הזהב שהקציב לנו השמאי של מס רכוש והוספנו לו קצת מהזהב שהחבאנו מתחת למזרון שלנו – אותו מזרון שרוסס בזגוגיות והוכתם בדם שניתז מרסיסי הגופה – ובמקום מסגרות העץ המנדטוריות מישקפנו את עצמנו באלומיניום, בצבע זהב, אל תשאלו איזה יופי.

ולכן, רק ולכן, אחרי כמה שנים, כשהחלטנו למכור את הדירה הזאת קיבלנו עליה הרבה יותר, שמן ועדשים פי שניים משהיינו מקבלים לולא הפיגוע.

אקדח המערכה השלישית

תמורת 21 שקל לשעה אתם מוכנים לאבטח את הכסף שלהם, ותמורת 21 וחצי אתם מוכנים לחרף את נפשכם על הגנת "זכות הקניין", אותה חוקת רייכמן שמאבטחת שגם הבּוּדְקֶה שלתוכה הם מכניסים אתכם אף פעם לא תהיה שלכם.

ותמורת 22 שקל לשעה אתם מוכנים להישאר בבודקה הזאת שעות נוספות, בשביל לשמן את האקדח שלהם, אתם רואים את האור שבקצה הקנה של האקדח שלהם ומדמיינים, איך אחרי שאתם מסיימים בהצטיינות את המכללה שלהם אתם סוחטים את ההדק שלהם, מחסלים את עצמכם תוך כדי תנועה לעבר הצד השני של האקדח.