השכר וההסתרה

מדי פעם מעלה כתב זה או אחר את שאלת שכרו הגבוה של העיתונאי ומגיש התוכנית "ערב חדש" דן מרגלית. הפעם, הדבר עלה בידי כתב העיתון ידיעות אחרונות, רז שכניק, אשר פרסם כי מרגלית מרוויח כ-70 אלף שקל בחודש.

בתגובה, פרסם מרגלית בטורו השבועי במוסף השבת של "ישראל היום" כי הוא מרוויח כ-35 אלף שקל בחודש.

העיתונאי הבכיר נחום ברנע, שמצידו אפשר לסגור הן את תחנת הרדיו הצבאית גלי צה"ל והן את הטלוויזיה החינוכית, תקף את השכר המוגזם שמקבלים לדעתו המגישים בגוף שידור זה.

דרור אידר הגן על עמיתו דן מרגלית והביא כדוגמה לכך שנחום ברנע ואמנון אברמוביץ' תמכו בתוכנית ההינתקות ולא חזרו בהם כאשר הבינו שתוכנית זו נכשלה.

בניגוד לברנע, אני סבור שבמציאות בה הערוצים המסחריים אינם מספקים תוכניות ראויות, יש מקום לערוצי נישה אשר מספקים תוכניות איכותיות אשר מעשירות את האדם הצופה בהן.

ביטחון - חשיבות מול חששות

ברק רביד מפרסם בהארץ שראש הממשלה בנימין נתניהו חתם לפני שבועיים על תקנות המגבילות את הציבור לחומר ארכיוני אשר נשמר במאגרים הממשלתיים החל בשנת 1960.

מאחורי המהלך עומדים נציגי המודיעין אשר מסתתרים בטענה השחוקה של "בטחון המדינה".

משמעות הדבר הינה שחומרים מדיניים ביטחוניים אשר קשורים למאורעות בחיי המדינה ייחשפו לציבור רק בשנת 2018.

בטחון המדינה חשוב, אך עדיין אינני מבין ממה חוששים גורמי הביטחון. הרי אם נעשו מחדלים, על הציבור לדעת מהם; ואם הכל נוהל כהלכה, אז גם רצוי שהציבור יידע.

עם שלא מודע לעברו, אין לו גם עתיד.