צדקת הציונות ועצת השטן

אנו חוגגים השנה מאה שנים להולדתו של נתן אלתרמן, ובעיניי, צוואתו של המשורר צרובה בשיר בכתב ידו, שנמצא בעזבונו ולא פורסם בחייו. לשיר אין כותרת, אך ניתן להכתיר אותו בשם "עצת השטן". בשיר זה מתוארת מזימה של השטן להשמיד את העם היהודי, והוא תוהה כיצד יוכל לעשות זאת. הוא בוחן את כוחו הרב של העם ומשתכנע שניתן לפגוע בעם זה רק אם ממוטטים את אמונתו בצדקת קיומו. וכך אומר השיר:

• "אז אמר השטן/ הנצור הזה איך אוכל לו?/ איתו האומץ וכשרון המעשה/ וכלי מלחמה ותושיה ועצה לו. / ואמר: לא אטול כוחו/ ולא רסן אשים ומתג/ ולא מורך אביא בלבבו/ ולא ארפה ידיו כמקדם. / רק זאת אעשה: / אכהה את מוחו/ ושכח שאיתו הצדק./ כה דיבר השטן / וכמו חוורו השמים מאימה/ בראותם אותו בקומו לבצע המזימה".

זו צוואתו של אלתרמן לכולנו, בשעה זו שצדקת הדרך הציונית עומדת למבחן יום-יום, וקמים עליה מחוץ (אך גם מבית) לסדוק אותה ולמוטט אותה. על-פי תפיסת "השקר הגדול" של גבלס, מתקיימת שטיפת-מוח מאסיבית ורב-ערוצית הפועלת על מיליונים בכל העולם, שהציונות היא תנועה קולוניאליסטית, שהובילה לכיבושה של הארץ במעשים של עוול, ומכיוון שיסודה בחטא - סופה כיליון.

לא שכחנו כי ב-1975 החליטה העצרת הכללית של האו"ם שהציונות היא סוג של גזענות. שגרירנו באו"ם באותם ימים, חיים הרצוג (לימים היה לנשיא המדינה), קרא נאום מרגש בגנות ההחלטה, ובסוף נאומו קרע את ההחלטה לגזרים לעיני המצלמות.

מעבר לצורך לקיים מאבק הסברתי מקיף כדי להוכיח את השקר שבטיעון זה, יש לקיים גם הסברה פנימית מבית מול כוחות ההרס הפנימיים שקמים עלינו לכלותנו מבפנים. פגשנו כוחות הרס אלה בעבר הרחוק בימי בית ראשון ושני, ולרוע מזלנו בכוח שנאת החינם שלהם הם הובילו לחורבן הבית הראשון והבית השני.

עלינו לזכור שבפתח המאה העשרים זכתה הציונות להכרה בינלאומית בזכותה למולדת, ובזכותו של עם ישראל לשוב לארצו. הצהרת בלפור (שאני נושא את שמו) קבעה נחרצות ב-2 בנובמבר 1917: "ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמתו בארץ ישראל של בית לאומי בשביל העם היהודי". ישראל קמה מן המנדט הבריטי, שנועד להוביל למדינה יהודית, ובמצע של המנדט הוכרה זכותו ההיסטורית של העם היהודי, המעוגנת בתנ"ך. התרבות המערבית המיוסדת על ברכי התנ"ך ראתה בכך דבר מובן מאליו, והיום אם פוליטיקאי ישראלי מעז לומר שאנו יושבים כאן בכוח התנ"ך, הוא נתפס כקיצוני. הלוחמה הפסיכולוגית נגדנו מקיימת מאמץ מכוון ומגמתי לשלול את הקשר ההיסטורי בין העם היהודי וארץ ישראל, ולצורך זה טוענים הפלשתינים כיום שהר הבית מעולם לא היה בבעלות יהודית. בנאומו של סלאם פיאד, ראש הממשלה של הרשות הפלשתינית, בעצרת האו"ם בדצמבר 2008, הוא טען שירושלים מקודשת מבחינה דתית לנצרות ולאיסלאם. והיכן היהדות? יוק!

עצת השטן הולכת ומתממשת מול עינינו, כשאנו נתקלים בגילויים של בורות ישראלית בקשר לשורשינו כאן בימי בית ראשון ושני, ואי-ידיעת העובדות על הנוכחות היהודית כאן לאורך דורות, גם כשהארץ הייתה תחת כובשים זרים.

עלינו לקום מול עצת השטן ולהיאבק על הנרטיב הציוני, שמשמעו: שיבת עם ישראל לארצו לאחר גלות ארוכה, ועשיית צדק היסטורי לאחר אלפיים שנה, לעם שגלה ממולדתו. הציונות היא תנועה לאומית צודקת, ישראל היא דמוקרטיה מתגוננת ועליה להגן על זכותה להתקיים ועל זכות אזרחיה לחיים ללא טרור וללא מלחמות.

המאבק על צדקתנו טרם נשלם.