חיסיון למקור, לא למידע

מה הקשר בין פרשת ענת קם לבין פרשת "מסמך גלנט"? מעבר לכך שמדובר בפרשות העוסקות במערכת הצבאית, יש ביניהן דמיון מטריד מאוד באופן בו התקשורת הישראלית רואה את מעמדה ומתייחסת אל החוק. בשני המקרים, התקשורת סבורה שהיא עומדת מעל החוק, מנופפת בעיקרון חסיון המקורות ומצפצפת על בית המשפט.

מה זה חסיון מקורות? כך קובע תקנון האתיקה של מועצת העיתונות: "לא יגלו עיתון ועיתונאי מידע שנמסר להם בתנאי שיישאר חסוי ולא יחשפו זהותו של מקור חסוי אלא בהסכמתו של המקור". כלומר: יש להבדיל בין מידע חסוי לבין מקור חסוי. ברקע בו המידע התפרסם - הוא כמובן אינו חסוי; ואז נשארנו עם מקור חסוי, אם המקור עומד על כך.

שימו לב: החיסיון שייך למקור ולא לעיתונאי. אם המקור מוכן להיחשף או נחשף ממילא, שוב לא יכול העיתונאי לטעון שאסור לו לגלותו. זה מה שקרה בפרשת קם, ברגע שהיא הודתה בהעברת המסמכים לאורי בלאו. בהנחה שקם הייתה המקור היחיד - ואיש לא טען אחרת - בלאו לא יכול לטעון לשום חסיון של מקורותיו, וחובתו למסור את כל המסמכים שהוא מחזיק שלא כחוק.

נעבור כעת לפרשה הנוכחית. בית המשפט הורה לערוץ 2 למסור את המסמך שהחל את כל הסערה. ערוץ 2 טוען: חסיון מקורות. אבל לפי מה שראינו, זהו קשקוש וניסיון להוליך שולל.

ערוץ 2 לא התבקש לגלות מי היה מקור המסמך אלא למסור את המסמך עצמו. אם יש עליו סימנים המעידים על מקורו - אפשר למחוק אותם. פרט לכך, אין לערוץ שום עילה ושום סיבה שלא למלא אחרי הצו. נכון שההחלטה ניתנה במעמד צד אחד, וזהו הליך שאינו ראוי; אך אין זה משנה את העובדה, שהצו עצמו לגיטימי לחלוטין וחובה למלא אותו.

ייתכן מאוד, שהסיבה האמיתית לסרבנותו של ערוץ 2 אחרת לגמרי. הערוץ, מן הסתם, חושש מאוד שמסירת המסמך תחשוף את מה שנראה כרגע כתסריט הסביר ביותר: שאמנון אברמוביץ' הציג מסמך מזויף כמקורי, בלא לבצע את המינימום של הבדיקות המחויבות.

אם ערוץ 2 כל-כך מקפיד על הכללים העיתונאיים, כדאי לצטט עוד שני סעיפים מתקנון האתיקה:

• "עיתון ועיתונאי יהיו נאמנים לחופש העיתונות ולזכות הציבור לדעת בהגישם לציבור מידע מקצועי ובפרסום מדויק, הוגן ואחראי של ידיעות ודעות".

• "לפני פרסום ידיעה כלשהי, יבדקו העיתון והעיתונאי את נכונותה במקור המהימן ביותר ובזהירות הראויה לפי נסיבות העניין. דחיפות הפרסום לא תפטור מבדיקת נכונות הידיעה כאמור. העובדה כי ידיעה התפרסמה בעבר לא תפטור את הבא להסתמך עליה בפרסום מבדיקת מהימנות הידיעה".

ואגב: אל תחשבו שהתקנון לא חל על ערוץ 2 משום שמדובר בו על "עיתון"; בסעיף הראשון שלו מובהר, שהכוונה גם לאמצעי תקשורת אלקטרוניים ולעיתונים מקוונים.

במבט רחב יותר, להתנהגות השחצנית הזו של אמצעי תקשורת - תחילה הארץ וכעת ערוץ 2 - יש חלק לא מבוטל בחוסר האמון ההולך וגובר של הציבור כלפי התקשורת בכלל. מי שמתיימר להגן על הציבור ועל חירויותיו, אך בה בעת שם פס בעצמו על שלטון החוק - בל יתפלא שהיחס אליו יהיה בהתאם.