כלאיים ורצח עם

שתי מצוות "קרובות משפחה" מופיעות בין העשרות שבפרשת השבוע: כלאיים ושעטנז. ומדוע "קרובות משפחה"? משום שהן עוסקות באותו עניין: יצירת יש מאין, על-ידי ערבוב של שני "חומרי גלם" קיימים. איסור הכלאיים מדבר על תחום החקלאות (גידולי שדה וגידולי מקנה), ואיסור שעטנז מדבר על תחום הלבוש (צמר וכותנה יחדיו).

לכאורה, מצוות אלו הן מחוקי התורה - מצוות שאיננו מבינים את טעמיהן. שהרי מה מפריע לתורה בכך שהאדם ייקח את שהניח לפניו הבורא וייצור משהו חדש? האין זה תפקידו של האדם בעולמו - ליטול את הטבע ולהפיק ממנו את המרב? מה ההבדל בין התכת שתי מתכות לאחת, שהיא מותרת, לבין הכלאת שני זנים של בעלי-חיים, שהיא אסורה?

גם פרטי הדינים מעוררים את התחושה שמדובר בגזירת מלך, שטעמיה נותרו בידי הבורא. איסורי כלאיים ושעטנז אינם חלים כאשר מדובר על חיות וצמחים המשתייכים לאותה משפחה. לכן אסור להכליא סוס ואתון כדי ליצור אתון, אך מותר להכליא ברווז ואווז וליצור את המולארד. אסור להרכיב תפוז ותפוח, אך מותר להרכיב מנדרינה וחושחש וליצור את הקלמנטינה. מדוע?

הידיעה המושלמת של הבורא

ואולם מסתבר, שגם למצוות אלו ניתנו טעמים. כך כותב בעל ספר החינוך על איסור כלאי הבהמות: "השם ברוך הוא ברא עולמו בחוכמה בתבונה ובדעת, ועשה וצייר כל הצורות לפי מה שהיה צורך עניינו להיות מכוונות כיוון העולם, וברוך הוא היודע.

"...ובהיות יודע אלוקים, כי כל אשר עשה הוא מכוון בשלמות לעניינו שהוא צריך בעולמו, ציווה לכל מין ומין להיות עושה פרותיו למינהו, ולא יתערבו המינין, פן יחסר שלמותן ולא יצווה עליהן ברכתו. ומזה השורש, לפי הנראה במחשבתנו, נמנענו מהרביע בבהמות כלאיים, וכמו-כן הזהירנו בכך מזה הטעם בצירוף טעם אחר שכתבנו כבר על מיני הזרעים והאילנות".

הסברו של ספר החינוך הוא זה: הקדוש ברוך הוא ברא את עולמו בצורה מושלמת. הוא יודע בדיוק מה תפקידו של כל גידול ומה תפקידה של כל חיה. אם נרכיב גידולים או בהמות חדשות, נפגע בכך בשלמות הבריאה - בבחינת פאזל שננסה להכניס לתוכו חלק זר.

ה"טעם אחר" שמזכיר ספר החינוך בנוגע לאיסור כלאי החקלאות, קצת מפתיע בכך שבמצוה זו הוא מפנה לאיסור להחיות מכשפה. אלא שכאשר נעיין בטעם איסור הכישוף, נמצא בדברי החינוך את אותו קו יסודי: "[איסור הכישוף] בא כנגד חפץ השם, שהוא חפץ ביישובו [של עולם] ושיתנהג הכל בדרך הטבע שהוטבע בתחילת הבריאה, וזה [הכישוף] בא לשנות הכל".

גם בנושא הכישוף אומר ספר החינוך, כי העולם נברא בצורה המיטבית עבור יושביו, באשר ידיעתו המושלמת של הקדוש ברוך הוא עומדת ביסוד הבריאה. הכישוף מתיימר לשנות את הטבע - ושינוי כזה יהיה בהכרח לרעת האדם. לפי אותו קו, יסביר החינוך את איסור כלאי החקלאות: אל תתיימר לשפר את העולם, כי למעשה רק תקלקל אותו.

הסבר זה גם נותן מענה לפרטי הדינים שהזכרנו, לעובדה שמותר לעשות כלאיים ושעטנז בתוך המשפחה. בעשותו זאת, לא מתיימר האדם לברוא דבר-מה חדש, אלא רק משתמש טוב יותר במינים שכבר מצויים לפניו. הוא אינו מוסיף לבריאה, אלא משפר אותה - וכבר אמרנו שתפקיד זה הוטל על האדם מעצם ברייתו והושבתו בעולם.

האם מותר "להנדס" בני אדם?

ברוח דבריו של ספר החינוך, אפשר להציע הסבר נוסף. מי שיוצר דבר-מה, הוא מטבע הדברים בעל הזכות להחליט האם ומתי ליצור אותו, והאם ומתי לחסל אותו. הצייר מחליט מה ומתי לצייר, והרשות בידיו להשמיד את הציור. היוצר היושב על האובניים לש את החומר, מעצב אותו ויכול גם להשיבו למצבו הגולמי. וכך בכל תחומי החיים.

מה יקרה אם האדם יברא יצורים חדשים? לא אם ישפר את היצורים הקיימים על-ידי הרבעה והכלאה עם בני מינם, אלא ייצור מינים חדשים לחלוטין על-ידי הרבעה והכלאה של יצורים שונים. מטבע הדברים, הוא יחשוב - ובצדק, מבחינה אובייקטיבית - שהשליטה עליהם מצויה בידיו. שהרי אם הוא בראם, הוא גם יכול להשמידם.

במצב כזה, האדם יעבור ממעמד של דייר בעולם הזה ומשרתו - אומנם דייר חשוב ומשרת חשוב, אך עדיין דייר ומשרת - למעמד של מעין אלוהים. הוא יאמר לעצמו: הקדוש ברוך הוא ברא את הסוס, ואני בראתי את הפרד; כשם שלו יש שליטה מוחלטת על הסוס, לי יש שליטה מוחלטת על הפרד. התורה, הרגישה מאוד גם לצער בעלי חיים, אינה מוכנה שייווצר מצב שכזה, בו האדם יחוש משוחרר מכל כבל מוסרי ביחסו אל החיות.

תאמרו: נניח שהסבר זה נכון לגבי בעלי חיים; אך מדוע נאסרו כלאי הכרם והשדה? גם לכך אפשר לתת הסבר מוסרי. המזון והלבוש הם שני הצרכים הבסיסיים ביותר של כל אדם. אין פלא, שבגן עדן הותר לאדם לאכול כמעט מכל העצים, ולאחר שחטא בעץ הדעת - היה מעשהו הראשון לכסות את מערומיו (אם נתייחס רק לשכבת הפשט של סיפור עמוק ביותר זה).

אם האדם יוכל ליצור מינים חדשים לגמרי של מאכלים ובגדים, הוא שוב עלול לקבל תחושת אלוקות ואדנות על העולם. מכאן, קצרה יחסית הדרך למרידה בקדוש ברוך הוא: אני טוב ממך - יאמר האדם לבוראו - והא ראיה האוכל והלבוש המשופרים שיצרתי במו ידי.

אפשר ללכת עוד צעד בקו מוסרי זה. בשנים האחרונות אנו עדים לוויכוח הולך וגובר, ככל שההנדסה הגנטית הולכת ומתקדמת, בדבר הגבולות שיש להציב בפני "הינדוסם" של בני אדם. האם יש להתערב בתורשה בצורה קיצונית, בה יוכל האדם לקבוע מראש את תכונותיהם של ילדיו? האם יש להתיר התערבות שתמנע מראש הולדת תינוקות חולים? ואם כן - אז אולי גם למנוע הולדת תינוקות בעלי מנת-משכל שמתחת לגבול מסוים?

ההיסטוריה האנושית מלמדת אותנו, שברגע בו האדם מתיימר לשחק את האלוקים - התוצאה היא איומה ונוראה. אין זה מקרה, שגרמניה הנאצית החלה מ"המתת חסד" של מי שהוגדר כבעלי "חיים שאין ראוי לחיותם" ועברה משם בצורה ישירה (על-ידי אותם אנשים ובצורה חלקית על-ידי אותן טכניקות) לרצח העם ההמוני והנורא ביותר בתולדות האדם.

אם האדם יהיה רשאי ליצור צמחים ובעלי חיים, הוא עלול לקחת את אותו ידע ולכוונו ליצירת בני אדם המוגבלים בתכונות מסוימות. במילים אחרות: אם האדם יוכל לשחק את תפקיד האלוקים כלפי ולדות הפרה ופירות הפרדס - הוא לא ירגיש שמשהו מונע ממנו לשחק את אותו תפקיד כלפי ילדיו שלו.

את הסכנה הנוראה הזאת צריך לגדוע בעודה באיבה. אסור לאדם אפילו להתחיל לשחק באש הזאת, כי משחק תמים בגפרורים עלול להצית תבערה ענקית. בשל כך אומרת לו התורה: הנח את הבריאה לבורא.