ברוך בואך "האח הגדול"

עשרות שנים לאחר שנהגה, קורם בישראל חזונו הדיסטופי של ג'ורג' אורוול עור וגידים. עינו הפקוחה של "האח הגדול", נוסח "1984", הפכה, פתאום, אצלנו, מדמיון ספרותי למציאות בשטח, ודווקא לטובה!

הדברים אמורים בהצבת המכמונות החדשות והמתוחכמות של המשרד לביטחון-פנים, שאינה אלא התגלמותו של פרויקט "האח הגדול" על כבישי המדינה. הוא כולל 300 מצלמות דיגיטליות, שרובן ישמשו מכמונות-מהירות ומיעוטן מצלמות-רמזור. הן נועדו לעקוב אחר נהגים עבריינים, שאינם מצייתים לחוקי התנועה, ולקנוס אותם, על-פי הדוחות שיישלחו לבתיהם, בסכומים נכבדים.

דרוש לקח

אף שהצבת המכמונות מלווה, בינתיים, במכשולים ביורוקרטיים ובמסע-התנגדות נרחב, יש לברך על המוגמר. הנהג הישראלי הרי ידוע, זה מכבר, בחוסר-אחריותו המשוועת, ויש, על כן, להטיל עליו, כלקח, עונש מרתיע, כזה שכאשר ייתפס בקלונו, יחשוב פעמיים בטרם יחזור וישוב לסורו.

אותם דברים אמורים במצלמות האבטחה שהותקנו בבתי-הספר לקראת שנת הלימודים הקרובה. אלה יהיו תחת עינה הפקוחה של המשטרה במשך כל זמן השהייה בהם. בין היתר מצוידות המצלמות ביכולת להאיר אזורים חשוכים ונסתרים ולמקד את התמונה על דמויות חשודות, מבלי שמי מהן תוכל להבחין בכך.

צורך השעה

עקב האלימות, הגואה כל כך בשנים האחרונות בבתי הספר, יהיה בהן כדי לפקח על אורח-התנהגותם של התלמידים לאורך כל יום-לימודיהם ולהרתיע אותם מלבצע את זממם.

הטענות, שלפיהן חודר בכל אלה "האח הגדול" לרשות הפרט, אינן אלא הבל ורעות-רוח. אחרי ככלות הכל, מכמונות המהירות, כמו גם מצלמות האבטחה, הפכו זה מכבר לצורך השעה. כך או אחרת, במצבים אקוטיים שכאלה, טוב שעינו של "האח הגדול" אכן תהיה פקוחה.