|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
אנוסים על-פי שבועה שנשבעו לעצמם - להשיב את בנם גלעד. נועם ואביבה שליט [צילום: AP]
|
|
|
תנו להם סולם!
|
|
אני פונה אל מי מכם ומבקש לטכס עצה – מה ניתן לעשות כדי לאפשר לאביבה ולנועם לשוב לביתם, למרבה הצער עדיין ללא בנם, ולאפשר להם להמשיך להיאבק על שחרורו מביתם מבלי שהחזרה תתפרש כהודאה באובדן האמונה והסיכוי לשיבתו
|
|
|
[צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
[צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
[צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
כאשר לפני שבועות אחדים יצאו נועם ואביבה שליט לצעדה שסופה בירושלים ובמפח נפש גדול, קיוויתי שהתחנה האחרונה תהיה גם התחנה הסופית. חשתי וחשבתי – פתי מאמין שכמוני – שההמונים שליוו אותם בדרכם, כל אחד ואחת בפיסת הדרך שבחרו להצטרף אליה, חלקם צעדו כברת דרך זו, חלקם אחרת, והיו שגמאו את כל הדרך כולה, יחוללו את הלא-ייאמן כי ייתכן. קיוויתי, שהלחץ הציבורי ישפיע על "מקבלי ההחלטות". אמרתי בלבי: לא ייתכן כי לבו של ראש הממשלה לא ייכמר לנוכח צעדת השבי, אשר משתיקתה עולה צעקה קורעת-לב – 'שחררו את גלעד!'. התבדיתי.
בשבוע שעבר, בחום ירושלמי אשר אפילו זקני העיר לא זוכרים כמוהו, ביקרתי את ההורים הכי מודאגים במדינה במאהל המחאה האדיבה שלהם. היו שם עוברים ושבים שבאו לשתיקת הזדהות – מה אפשר לומר במקום שמילים בו לא אומרות מאום?! – אביבה ישבה. אי-אפשר היה שלא להבחין בהבעת הייאוש האיומה הנסוכה על פניה. נועם עמד, זז. הוא דיבר עם אנשים. יש לו זיק בעיניים ושפתיים שתמיד נראות לפני חיוך או אחריו. זה לא אומר שהייאוש שלו יותר נוח.
אנשים הציגו עצמם. הם באו מהדרום ומהצפון, מהפריפריה. ילדות עם קוקיות הגישו ציור לאביבה. לרגע מתוך אפלת חייה הגיהינומיים הפציע חיוך קטן. שבריר שנייה של הפוגה.
שלטי המחאה מלוכלכים מאבק הרחוב. פניו של שליט נראות כפניו של אסיר ציון רחוק מלפני עשרות שנים. הזמן שטס לכולנו עוצר שם מלכת. כל יום הוא נצח עבורם. אני לא יודע מה לומר להם. אמרתי לאביבה שהיא גיבורה בעל-כורחה. המילים חלפו על יד אוזניה. מה הן המלים אם לא שתיקה, שואל בשירו שלמה ארצי. עם נועם החלפתי סתם מילים, מילים של לא-כלום, כי מה אפשר להגיד.
לאחר שעה עזבתי. חשתי שמשהו לא נכון קורה-לא-קורה שם. יש מתנדבים שאי-אפשר שלא להעריצם, יש תנועה של עוברים ושבים שעוצרים, מתעניינים. יש שמגיעים, כמוני, בכוונת מכוון. יש ויש. אבל משהו תקוע. המחאה איבדה גובה. היא הולכת ומתמסמסת. אני לא יודע מה צריך ומה אפשר לעשות, אבל צריך לעשות אחרת. חריף יותר. צועק יותר. נועז יותר. נואש יותר. אסור להותיר את נועם ואביבה האצילים כמעט לבדם מול חוסר האונים של ממשלת ישראל, נוכח אוזלת ידה המחפירה, המשוועת, הבלתי סבירה. משהו חייב לזוז. עכשיו.
ובעיקר, ולפני הכל, צריך להגיש לנועם ולאביבה שליט סולם. יש לאפשר להם לרדת מעץ ההבטחה שעליו טיפסו, כשנשבעו לעצמם לשבת במאהל המחאה עד שגלעד ישוחרר. לחזור לביתם רק עם בנם. קורע-לב לראות אותם מתבשלים ונצלים בחום הירושלמי של קיץ 2010, אנוסים על-פי שבועה שנשבעו לעצמם, לשבת חשופים לאבק ולרעש הרחוב, חשופים בכאבם הלא-ייאמן לעיני אין-ספור אנשים. זה לא מוצדק. זה לא אנושי. אין כל סיבה שעל הסבל הראשוני, העמוק, התהומי, יתווסף סבל נוסף, הכרוך משהייתם ההולכת ונמשכת ברחוב. יש לאפשר להם לשוב הביתה, אל שגרת חייהם המופרת והמופרעת והבלתי אפשרית בלאו הכי. הם צריכים לישון במיטתם, לאכול במטבחם, לנשום את אוויר הערב הטוב והנקי של הגליל המערבי. יש להניח להם לכאוב בשקט, בהיחבא. צריך לאפשר להם לאפשר לעצמם לבכות לבדם.
אני פונה אל מי מכם ומבקש לטכס עצה – מה ניתן לעשות כדי לאפשר לאביבה ולנועם לשוב לביתם, למרבה הכאב והצער עדיין ללא בנם, ולאפשר להם להמשיך להיאבק על שחרורו מביתם מבלי שהחזרה תתפרש כהודאה באובדן האמונה והסיכוי לשיבתו.
|
|
[צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
| תאריך:
|
22/08/2010
|
|
|
עודכן:
|
23/08/2010
|
|
אברהם שרון
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
ישראלית
|
23/08/10 10:20
|
|
|
|
2
|
|
ספינר
|
23/08/10 10:48
|
|
|
|
3
|
|
soleto
|
23/08/10 11:01
|
|
|
|
4
|
|
גדעון אמיר
|
23/08/10 11:19
|
|
|
|
5
|
|
ישמעאל
|
23/08/10 11:25
|
|
|
|
6
|
|
חשדנית
|
23/08/10 14:45
|
|
|
|
7
|
|
חץ
|
23/08/10 18:00
|
|
|
|
8
|
|
סיגלית נבון
|
24/08/10 11:00
|
|
|
|
9
|
|
צריך רוה"מ שיילחם
|
24/08/10 11:15
|
|
|
|
10
|
|
עין צופיה
|
24/08/10 11:33
|
|
|
|
11
|
|
פרטים'מניחים הדעת
|
24/08/10 14:38
|
|
|
|
12
|
|
'הבינו שלא מסוגל'
|
24/08/10 15:27
|
|
|
|
פורום: חטיפת גלעד שליט
|
כתוב הודעה
|
|
הנה עצה פתוחה לכל הרבים שנאבקים בהתמדה ובעקביות, ברציפות מעוררת השתאות וראויה לשבח ואף להערצה, על מיצוי הסיכוי לשכנע את ממשלת ישראל (או את "השביעייה", כגוף המחליט) לקבל את ההצעה של החמאס ולאפשר בכך את שחרורו של גלעד שליט מהשבי: בחזית הסירוב הישראלית המונעת את שחרורו ניצב כיום איש אחד (אישיות אחת?!) אשר כל עוד לא ישנה את עמדתו, דבר לא יזוז וגלעד יישאר, למרבה הצער, הדאגה והחרדה, בשבי החמאס. האיש הוא ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו. שר הביטחון, אהוד ברק, מוכן להיענות להצעה, אשר היושר וההגינות מחייבים להודות כי היא מעוררת בהלה ופלצות בקרב לא מעט מתושבי המדינה, כפי שהיא (AS IS), אבל דעתו החשובה והנחשבת אינה מספיקה, כל עוד הוא אינו מצליח לשכנע את הממונה עליו להיענות לה.
|
|
|
|
|
אילו היה לי כובע, הייתי מסיר אותו בפניו של יואל מרשק, ראש אגף המשימות בתנועה הקיבוצית, האיש אשר נכון להחיל עליו את המילים – לפקודה תמיד אתה. בכל מקום ובכל זמן שבהם הוא מזהה עוול או קיפוח, מצוקה מכל סוג שהוא, הוא מתייצב, ראש וראשון, לפקודת מצפונו, נכון להתגייס, לגייס, להניע, להוביל.
|
|
|
|
|
אי אז, אי שם. אני במצרים. שעת ערב מאוחרת. חושך מצרים. אור צהבהב, דלוח, ניקוטיני, רומץ מחלון של בית קטן שנראה כמו מחסן. אני עדיין זוכר, טרייה כאז, את הבעת פניה של המוכרת בחנות המזכרות. זה היה בעיצומו של מה שנודע לימים, ולדיראון עולם, כ"הטבח בסברה ושתילה". היא שאלה מאיפה אני. היססתי. האם להגיד לה אמת ולהסגיר אותי, או, אולי, לשקר לה ולהסתכן בהתחזות ובהצגת מצג שווא שקרי שיסגיר אותי בלאו הכי ויצרוב עמוק יותר את אות הקין על מצחי. "מישראל" השבתי, בקול קלוש. "מישראל?", נבעתה המוכרת בבעתה חריפה, והבעה של מיאוס וסלידה, או בקיצור - בשפת דיבור - גועל נפש הצטיירה בקווים גסים על פניה. אילו הייתה יכולה, הייתה עורכת בי סיכול ממוקד.
|
|
|
|
|
הוא לא הילד של כולנו. הוא הילד של הוריו. שלהם בלבד. הוא החייל של כולנו. הוא שמר והוא הגן עלינו. הוא נלחם למעננו. ואנחנו לא שמרנו עליו מספיק. ועכשיו, מזה ארבע שנים, אנחנו, שלא הצלחנו למנוע את חטיפתו, מפקירים אותו. אין מילה אחרת למה שאנחנו עושים, כלומר לא עושים למענו. יושבים ומדברים ותולים סרטים צהובים, מוחים, מתריעים, יוצאים ידי חובה ומפקירים.
|
|
|
|
|
אי-היענותה של ישראל לתנאי הסף של החמאס – מבחינתם התנאי ההכרחי הוא גם תנאי מספיק - לשחרורו של גלעד שליט תהיה לא רק בכייה לדורות אלא דחייה לדורות. בהדרגה הוא עלול להפוך לנוכח-נפקד או לנפקד-נוכח.
|
|
|
|
|
12:00 בצהריים. חצות היום. ראש הממשלה מודיע על מסיבת עיתונאים שצפויה להיערך בשעה 14:00. הכתבים נדרכים. איש אינו יודע את הנושא. השערות וניחושים מציתים את הדמיון, מבעירים תבערה בלבבות. בתוך דקות מתפשטת הידיעה בכל רחבי המדינה. האינטרנט רוחש שמועות, השערות וניחושים. "ואומה תעמוד קרועת לב אך נושמת לקבל את הנס האחד אין שני לו", כתב נתן אלתרמן.
|
|
|
|
|
הסרט הצהוב שתליתי על החלון השמאלי של מכוניתי התלכלך, התרפט ודהה. הוא הפך לסמרטוט. בשל הכבוד לגלעד שליט, אשר סרט זה, ורבים אחרים, שמחולקים על-ידי המפגינים למען שחרורו בצמתים שוני ברחבי הארץ מחלקים אותו, בהתמדה ובעקשנות ראויות להערצה, מסמן את הכמיהה ואת התפילה לשחרורו, הסרתי אותו.
|
|
|
|
|
מצד אחד – דובאי. סיפורי אלף לילה ולילה, המרקיעים את כל שחקי הדמיון. תנועה מתמדת. תעוזה. תחכום. הערמה. העמדות פנים. ערמומיות. סיכול ממוקד. מטרה שמקדשת כל אמצעי.
|
|
|
|
|
לך לעזה, חבר הכנסת ד"ר אחמד טיבי. זו אינה קללה. זה גם אינו ציווי. זו בקשה. הפצרה. תחינה. לך לעזה, אדוני. הבקשה המפורשת הזו היא ביטוי להכרה ביכולתך. אתה האיש. אתה יכול למלא את מקומו של המתווך הגרמני ומן הסתם להביא לתוצאות טובות יותר. הלוואי.
|
|
|
|
|
על תושבותיהן של שני הפנסים הקדמיים קשרתי לפני חודשים אחדים סרט צהוב. חילקו לי אותו שתי נערות ענוגות, יפות ועצובות, באחד הצמתים המרומזרים בעמק. מתנדבות ב"צבא המתנדבים לשחרורו של גלעד שליט". לא יודע מדוע דווקא צהוב, אבל נתנו, אז לקחתי. נתנו, אז קשרתי. כשהגעתי הביתה, חשתי כמי שעונד את הסרט הזה כמו שעונדים את סמלי הנייר הקטנים ביום הזיכרון על דש החולצה. היו כבר דמדומים. ורוח קלה נשבה לה. קצוות הסרטים נעו ונדו עימה.
|
|
|
|
|
אני מבקש, בדחילו ורחימו, לומר כאן, ברשות הרבים, את אשר אני אומר מזה זמן לעצמי ולקרובים לי: אם מה שמפריד בין החופש של גלעד שליט לבין המשך הישארותו כלוא, מי יודע עד מתי, הם שני אסירים בלבד או אולי שלושה-ארבעה - שחררו אותם ושיילכו לעזה או לעזאזל. אין הבדל.
|
|
|
|
|
הם תעתעו בנו. הם הערימו עלינו. בזדון. בעורמה. בנבזיות בחוכמה. הם הראו אותו חי וקיים ובכל זאת הוא נותר מסתורי ונעלם. החיוך שלו. זה לא יכול להיות שהוא מחייך אחרי שלוש שנים ורבע בשבי אויב. החיוך שלו מאולץ, קפוא, כבוי. זה חיוך מוכתב, חיוך כפוי. אין הכרח להיות מומחה לשפת גוף, אף לא ידען בפיענוח הבעות פנים, עוויתות שפתיים ומצמוצים. די לראות את אשר ראינו. חיוך מבעית ומצמרר של גלעד שליט.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
צבי גיל
במערכה ההיברידית בין ישראל לבין אירן זאת כבר הצליחה בהיבט הפסיכולוגי והכניסה את הציבור הישראלי, שנמצא חצי שנה במתחים, ללחץ נפשי ללא תקדים  הפטפטת המדינית הבלתי אחראית שמהדהדת בתקש...
|
|
|
|
|
יוסי אחימאיר
כשבקפלן מתחדשות ההפגנות הסוערות להפלת הממשלה, כחזרה לימי טרום השבעה באוקטובר, מתברר כי ההפגנות למען החטופים מתמזגות איתן, מזדהות עם אותה מטרה ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
|
|
|
|
|
דן מרגלית
יהיה אשר יהיה לא נברח ולא נסתגר ולא נתחבא בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
|
|
|
|
|
איתן קלינסקי
כחברה עלינו לשנן את שתי הפרשות ולתת להן ביטוי במערכות חיינו היומיומיים, כחברה עלינו לאמץ את התפיסה החברתית וההומנית לפיה כל בני האדם שווים
|
|
|
|
|
יריב גוטמן
דוח פיץ' רובו ככולו מזהיר שוב ושוב מפני תרחיש אפשרי של ירידת הדירוג של ישראל, זאת בעיקר בשל האפשרות של הארכות המלחמה ובד בבד רמיזה שעל מקבלי ההחלטות בממשלת ישראל לעשות את הנדרש כדי...
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
