ארגון מגלומני בלתי נשלט

רא"ל אשכנזי הוא הרמטכ"ל הממונה והוא ישאר בתפקידו זה עד תום הקדנציה שלו, דהיינו עד פברואר 2011. אין סיבה מקצועית שמונעת את זה ממנו. יש סיבה אישית מספיקה לאשכנזי להישאר בתפקיד, בהנחה שהוא ממצב את עצמו לקראת תפקיד פוליטי בתום תקופת הצינון שנקבעה בחוק.

מי שצפויה לו בעיה מסוימת הוא היורש שנקבע, האלוף גלנט, שמעתה יזוהה בוודאות כאיש של ברק, וימודר על-ידי אשכנזי מהפוליטיקות הקטנות.

הוא לבטח ישמש כלי משחק בידיו של ברק בניסיונו לגמד את אשכנזי ולצמצם את השפעתו ולהקשות על המינויים שקבע אשכנזי בתוקף סמכותו.

הצבא הממוסד הוא ארגון היררכי נוקשה שהשליטה בו מחייבת האצלת סמכויות וביזור. וזאת יכולה להיות שליטה מוגבלת בלבד, בתקווה שהיא תהיה יעילה במידה ההכרחית.

שר הביטחון ברק, בהיותו רמטכ"ל, נאבק בשיניים (לפי בן כספית) נגד בחירת מחליפו כל עוד הוא מכהן, וכנראה היו לו סיבות טובות לכך. היום בהיותו שר ביטחון, הוא נאבק שוב והפעם מנקודת מבטו הנוכחית, ושוב יש לו כנראה סיבות טובות גם לזה. אין לי כלי מידע לקבוע עמדה, אך ברור שתכלית המאבק בשני המקרים היא השליטה.

עם בחירתו של אלוף גלנט לרמטכ"ל הבא, עולים וצפים על פני השטח סיפורי הרכילות, שחשיפתם נמנעה עד כה, אם כדי לא להזיק לו במרוץ, ואם משום שלא היה בהם עד כה, "עניין מספיק לציבור", ומעתה כבר יש! גם עניינם הוא סביב שליטה.

מטפטפים לנו שהנבחר הוא "זאב בודד": יש בזה יתרון, כי הוא אמור להיות פחות מחויב לאחרים. אלא שלפי כמות המקורבים שרצים לפתע לדבר בשבחו, נראה שאולי הוא "זאב" אבל הרבה פחות בודד! על פניו נראה שיש מספיק כאלה שממהרים לנצל את המומנטום ולחדש את החברות שהיתה.

מה שצריך להדאיג אלה הסיפורים המטופטפים, שמעלים סימני שאלה מטרידים לגבי ניצול יתר אישי של עוצמת השליטה המוקנית, מתוקף התפקיד.

אמצעי השליטה שאימץ לעצמו אלוף גלנט מדיפים ריח גובר של קשרים פוליטיים, אמצעים כאלה מחייבים סוג של חילופי אתננים, ואינם נקיים מאינטרסים אישיים מיידים או עתידיים. אז אולי גלנט אינו "אחד מהחברה" אבל הוא העדיף או "התבחר" להעזר בכאלה שתועלתם עדיפה על תועלת "החברה"... בל נשכח שעיצובו התגבש בין "אנשי הדממה" ואלה הרי מחונכים ומאומנים לפעול בשקט, ביחידות, או בקבוצות קטנות.

וכאמירתו הזכורה של יעלון על "נחשי הקריה", נדרש איש מיומן כדי להתמודד בהצלחה סבירה מול "הכשותיהם". לצורך זה עבר גלנט השתלמות יקרה מפז בפורום החווה של אריק שרון, שם הוכשר על-ידי הגנרל המניפולטיבי והפוליטי ביותר שהיה לנו עד היום, כיצד להתמודד מול הפוליטיקאים.

הסימן הבולט ביותר לזה כרגע, הם התמונות שמתפרסמות בהם גלנט במדי קרב עטור במשקפת, בעוד כל האחרים מוצגים במדי האלף שלהם.

במאבק הסתרים בין האליטות שלנו, החלטתו זו של ברק, היא החלטה שמשקפת הערכה פוליטית של ברק שחיי הממשלה הזאת קצובים כנראה לחצי שנה נוספת לכל היותר, ולכן נדרש לקבוע כבר היום מי יהיה הרמטכ"ל הבא, ומאחר שברק לא סומך על מפלגת העבודה, והוא מעריך את עוצמת השליטה של החבורה שמקושרת לפורום החווה, הוא העניק לה את אתנן גלנט כדי לזכות בעתיד באתנן פוליטי בממשלה הבאה.

כל התיאורים הצבעוניים האלה עניינם הכולל הוא באומנות ומיומנות השליטה.

הארגון הצבאי המגלומני שמדינת ישראל מממנת על חשבון חוסנה הלאומי ארוך הטווח, בגין חוסר היכולת של הנהגתה לגבש סדר יום וסדר עדיפות לטווח ארוך, חדל להיות יעיל והפך לארגון בלתי-נשלט שמתנהל מעצמו כדי לקיים את עצמו. אין לו יעדים מוסדרים, בהיעדר יעדים מדיניים מוסכמים, הוא עסוק בקיומו שלו, ובכיבוי שריפות. הוא מנצל לצרכיו את השיתוק של ההנהגה הפוליטית וחוסר היכולת שלה להתמודד מולו ומול דרישותיו והערכותיו.

צה"ל חדל מזמן להיות צבא העם, הוא מנצל צורך המובנה במיתוסים, כדי לשמר את עצמו, וכשהוא נדרש לבצע פעולה מורכבת, שלה יועד, הוא לא מצליח לבצעה באופן מושלם. אחת הסיבות לחוסר ההצלחה הזה נעוץ במבנה הארגוני התלותי, שבו לפיקוד הצבאי אין את החוסן והעוז לסרב לדרג המדיני הממונה. כארגון שירות, המקיים את עצמו, לצבא יש אינטרס לשמר ולהגדיל את עוצמתו, לכן הוא מקדיש מחשבה ומאמץ לטיפוח יחסי הציבור שלו, ולתכנון איתור ובניית יעדים שדורשים הקצאת משאבים מהתקציב הלאומי, ויוצרים "מקומות עבודה" פרויקטים חדשים לקצינים כדי לשמרם, מחד בתוך הארגון, ומאידך להעניק עבודה/הזמנות/פרנסה לקבלני משנה אזרחיים חיצוניים, שרובם בבעלות או בניהול קצינים (במיל.), יוצאי הארגון הזה, שדואגים להשאר מעורבים ומעודכנים בנעשה בתוכו! כי הרי צה"ל הוא "צבא העם"! כל המערכת הזאת "מתנוהלת" מתוך "כוונות טובות" לתועלתם של מעטים מקושרים, ובעלי השפעה בתוכה. כך המערכת מייצרת בצד דברים טובים ונחוצים, גם הרבה דברים כושלים או מיותרים.

בארגון ענק ועתיר תקציבים, קשה לשלוט, "ובאופן טבעי" הוא נחלק "לנסיכויות" המתחרות ביניהן על השפעה על זכויות ועל נתחים מהתקציב.

כשמדובר "בצבא העם" ובקציני מילואים אזרחים, בעלי אינטרסים אזרחיים מובהקים, שממשיכים להיות מעורבים ומקושרים למערכת הצבאית ולקצינים משרתים, שיודעים שיגיע היום בו גם הם ישתחררו לאזרחות נוצרות מערכות של "הזנה הדדית" קשרים לחצים ואינטרסים מורכבים שאינם משרתים בהכרח את מטרתו המוצהרת של הארגון.

"הנסיכויות" מטפחות ומקדמות מקורבים ומקושרים, שאינם בהכרח בעלי הכישורים הטובים, ומאותה תפיסה ארגונית לקויה יפלטו החוצה מוכשרים ומצוינים בלתי-מקושרים, שנאמנותם "לנסיכות" חשודה או אינה מובנת מאליה. זה תהליך חברתי ארגוני "טבעי" מוכר וידוע בארגוני שירות חיוניים. ראו ערך חברת החשמל, רשות שדות התעופה, רשות הנמלים, ועוד. ולצער כולנו גם ואולי בעיקר "צבא העם"!

כדי לתקן מצב כזה נדרשת הנהגה אזרחית ישרה אמיצה ונחושה, ומאחר שקשה למצוא היום במערכת הפוליטית קבוצה שלאנשיה יש את כל שלוש התכונות האלה. אחת, שיכולה גם לתת דוגמה אישית, ואנשי הצבא רואים ויודעים זאת היטב, הם בעצמם כאנשים "פרקטיים" מצטרפים, בין מרצון או מחוסר תוחלת "למשחק" העקום והמעוות חסר התקנה הזה, ואף מככבים בו.

מה צריך לעשות כמינימום הכרחי?

• ליצור הפרדה מוחלטת ונוקשה בין קצינים (במיל.) למערכת הצבאית. לנתק אותם לחלוטין, מרגע שהשתחררו מכל שיח שוטף של הנעשה היומיומי בצבא. הקשר יוגבל להצבת המילואים.

• לפצל את הארגון הצבאי למספר ארגוני משנה עצמאים, לדוגמה: חיל האויר, חיל הים, פיקוד צפון, מרכז, דרום, עורף, תהאום סיוע והדרכה, מטכ"ל.

• כל ארגון משנה כזה יפוקד ינוהל יתאמן יתכונן יפוקח ויתוקצב עצמאית. כך ניתן לשלוט יעיל נכון וטוב יותר.

• יקבעו מדדים אחידים ונוקשים לקידום קצינים, שיווי משקל או עדיפים על המלצות המפקדים.

צה"ל יהפוך "מצבא העם" לארגון יותר נשלט ומפוקח. החברות המפתה, הקדושה, הרומנטית והכובשת, אומנם מתיח"צנת היטב, אבל, אין ברירה בחיים של העם עת להתבגר ולהבין שהרומנטיקה יפה וטובה לגיל מסוים, ו/או עד שהיא מפריעה ומזיקה לחיים עצמם.

שינוי כזה לא אמור לשפר את ההצלחות הצבאיות, אבל הוא גם לא ירע אותן! חיוניותו בכך, שהוא יקטין את עלות אחזקתו של הארגון הצבאי, וימעיט את "ההשפעות הזרות" בתוכו.

האם יש בכלל מי שירים את הכפפה...???