1. אמני השמאל הם, באיוולתם, בצביעותם וברשעותם שמו עצמם, לאחר כבוד, על במה משותפת עם שונאי-ישראל. מה לעשות שבשמאל הסהרורי זה טרנד להימנות על להקת שונאי-ישראל. כשהם משקפים פטריוטיזם קולם לא נשמע, אך כשמבליחים מגרונם דברי הסתה ופורענות נגד עמם זה מצטלם. אז שומעים אותם. אז הם קיימים וגם יצירותיהם הופכות למסקרנות, גם אם הן רדודות.
למה צביעות? כי אילו נקראו "אנשי אמת" אלה דוגמת דרור קרן, יהושע סובול, יוסי פולק ואחרים להציג במוקטעה ברמאללה או בעזה, היו רצים הם כאחוזי תזזית לשם, בגו זקוף לקול תרועות שמחה של להקת המעודדות של השמאל. לא שמעתי כתב תקשורת אחד שישאל אותם אם הם היו נענים להזמנה לשחק ברמאללה או בעזה? התשובה ברורה. הם היו באים ועוד איך, ומקשקשים כי למען השלום ירחיקו עד לגרועים שבאויבים. אבל חוץ מ"אויב" אחד - היהודים. לשם לא ירחיקו חלילה. ואיך שכל להקת הצבועים הזו מתאחדת בדיבוק השנאה. מזל גדול שהשמאל ונציגיו באמנות זניח ומשיק לשברי אחוזים.
2. הרב עובדיה איך כל אימת שהרב
עובדיה יוסף מנפץ את הפרות הקדושות של השמאל הם קופצים נרגנים כנשוכי נחש? כשאמני השמאל ואנשי האקדמיה חוברים לשונאי-ישראל בחרמות אנטישמיות אין בכך כל פסול. זו אמנות וזו אקדמיה "טהורה". כשנביאי הזעם של השמאל על סופריהם נוטפי ריר שנאה מגדפים בשפת ביבים זה לגיטימי, טרנדי ומצטלם טוב וגם זוכה לאהדה רבה בתקשורת. אז טוב שהרב עובדיה יקפיץ אותם מעט ויוציא אותם מהכלים. שיתפוצצו מכעס מאחד שלא עושה להם חשבון. את הרב עובדיה מעניינים הכתובים וההלכה, הוא אפילו לא מטריח את עצמו לקרא או לשמוע את הזיבורית שהם יורים.
3. נרי ליבנה נרי ליבנה "לא מסכימה לוותר" (הארץ, 26.8.10). "יש נוסעים חילוניים המוותרים לדתיים אני אף פעם לא". כל הכבוד לאמיצה. היא מוותרת לפלשתינים בכל דבר. היא ודאי מוכנה לוותר ולשחרר את רב המרצחים מרואן ברגותי למען השלום. רשימת ויתוריה ענקית. אומץ ליבה ועיקשותה ראויים להערכה. רק שהיא מסכימה לוותר לפלשתינים ולחמאס בכל. לדתיים היא לא מוכנה בשום אופן לוותר, אפילו בזוטות שבזוטות. שם השלום והפציפיזם נעלמים לטובת שנאה רותחת ויוקדת. אם הייתה עולה על אוטובוס עם מוסלמים בדרכם למסגד למשל, והם היו מבקשים ממנה לזוז מטעמי צניעות, היא הייתה זזה ומתגאה שהיא זזה ומכבדת את אמונתם המוסלמית. ליהודים אסור לוותר.
4. לימודי הליבה מדוע מתעקשים בשמאל שמשרד החינוך יחייב את החרדים והערבים בלימודי ליבה? האם זה הושיע בעבר או יושיע את מערכת החינוך הקורסת? לא ולא. כל התוכניות מאז קום המדינה קרסו בזו אחר זו. החינוך הממלכתי פשט את הרגל. ישראל נמצאת בתחתית הסולם העולמי כמעט בכל מדד. את השמאל וכוהניו לא מעניינים לא הערבים ולא החרדים. הם בזים לאלה וגם לאלה. לא מעניינת אותם רמת החינוך בקרב הערבים או החרדים. אז מה כן מעניין אותם? השנאה למי ששונה מהם, או חושב אחרת מהם. זה המוטו. זה מדריך הפעולה שלהם. שיתפוצצו מכעס. ושהערבים והחרדים יגידו להם 'נייט!'.
5. שלום עכשיו מה עושה תנועה הנמצאת במוות קליני??? מחפשת להיאחז בספינים כדי להתעורר. מה עושה תנועה הזוכה לתמיכה של שבר האחוז בעם? מנסה לקום - ונכשלת. ושוב מנסה - ושוב נכשלת. ועכשיו כמו המת-החי נאחזת תנועת שלום עכשיו באמני התיאטרון כדי להתעורר מתרדמת נצחית. וכך עשתה התנועה כשהבליחה לאוויר העולם בפרסום פטיציית תמיכה צבועה באמנים "האמיצים". רק שישיבו לחידה - אם אבו מאזן או איסמעיל הנייה היו מזמינים אותם לשחק ברמאללה או בעזה הם היו נענים או מחרימים??? מעניין אהה? ונניח שהימין היה יוצא במתקפת-נגד חלילה. היינו רואים איך השמאל היה תוקף את הימין ומלווה אחר כבוד את השחקנים ומלווים אחר כבוד את השחקנים האמיצים-הצבועים האלה לשערי רמאללה ועזה. וממש לא היה איכפת להם ולכוהניהם שבעזה שאושר חוק המתיר קטיעת איברים. שימשיכו לחבר פטיציות וימשיכו להישאר שבר האחוז בעם יחד עם האמנים. שיתפוצצו מזעם גם הם.
6. דודו טופז כואב ומייסר היה לשמוע ולקרוא על התחבטויות השפנים שמבין אמני השמאל אם לבוא בלי חשבון לערב לזכרו של טופז, או להשתפן אל מול אלילי ערוץ 2, או להדיר רגליהם מהערב לזכרו. אלה המוכנים לסלוח ולשחרר את הארכי רוצח מרואן ברגותי למען השלום לא מוכנים לסלוח, או אפילו להתייחד עם זכרו של אמן שחטא. אין סליחה ומחילה למי שפגע או פוגע באלילי הערוץ.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
