|
|
|
|
[צילום: יותם פרום]
|
|
|
רק 46% מתלמידי כתה י"ב בישראל מגיעים כיום לתעודת בגרות. זה 46% מתוך מי שכבר הגיעו לכתה י"ב, לא כולל את כל הנושרים בדרך. וזו רק תעודת בגרות. בנוסף מסתבר ש-14% ממקבלי תעודת הבגרות הללו אינם עומדים בדרישות הסף של האוניברסיטאות, ומי שמכיר את האוניברסיטאות כיום יודע שיש מועדוני הימורים, שדרישות הסף שלהם כדי להתקבל אליהם הן גבוהות יותר.
הבעיה היא לא תקציב. לכיתות בתי הספר של שנות ה-50 וה-60 לא הייתה אפילו עשירית מתקציב החינוך שיש היום, ובכל זאת למדו שם מתמטיקה וכימיה ושפות וספרות. הבעיה היא גם לא איכות המורים והכשרתם, כי למורה הישראלי הממוצע יש כבר יותר שעות השתלמות והדרכה מאשר לצוות טייסי חלל אמריקני. הבעיה היא העדר מנהיגות אמיתית במשרד החינוך.
מהמנכ"ל הרדוד ועד ראשי האגפים, מדובר באוסף פקידים ממשלתיים אפורים, חסרי חזון ומנהיגות. פקידי ביורוקרטיה הממונים על המחסנים שבהם מאפסנים בשעות הבוקר את מלאי הילדים של מדינת ישראל, עד שההורים שלהם יחזרו מהעבודה.
מה הפלא שרוב המאוחסנים הללו לא מגיעים אח"כ אפילו לא לתעודת בגרות?
|
|
|
|
גמ"חים, מוסדות לגמילות חסדים, הם תופעה נפוצה בקהילה החרדית והדתית. גמ"חים (לא לבלבל עם ימ"חים, שזה לחילונים). הם לא רק לכסף אלא לכל ענין נצרך. נשברו לך המשקפים בתשע בערב? אתה הולך לאותו תושב בשכונה שיש לו גמ"ח למשקפים, והוא, שאסף ומחזיק בבית מאות זוגות משקפיים משומשים מכל הסוגים ומכל המספרים, עומד איתך ומחטט בקופסאות קרטון עד שמוצאים עבורך עוד באותו לילה זוג שיאפשר לך להמשיך ולקרוא. נגמרו החיתולים? קופצים לגמ"ח חיתולים ומייד יש פתרון. ישנו אירוע משפחתי וכל הדודים מבני ברק ובורו פארק באים – והנה גמ"ח כסאות ושולחות שישאיל לך כל צרכיך עד גמר המסיבות.
אלה מוסדות קטנים שבנויים על אנשים טובים שמצווה וצדקה ועזרה חרוטים בליבם ובדמם, והם צוברים ואספים בבית דברים ליום צרה. ליום שאולי פתאום יחסר לך דבר ואתה תזדקק לו.
ערב ראש השנה, על קיר אחת הבתים שברחוב תבור שבנחלאות, כמה מטרים משוק מחנה יהודה, היכן שסטודנטים מבצלאל גרים עם ספרדים מסורתיים, וחמולות כורדים עם אמריקנים עשירים, נתפס מבטי על שער הברזל. בין כל הפתקים המודבקים שם ברגיל ומודיעים על אבידות ומציאות ומכירה והשאלות, ראיתי גם פתק קטן שבישר על פתיחת עוד גמ"ח ירושלמי. וכך היה כתוב בפתק: "כאן יפתח בשבוע הבא גמ"ח DVD ליום כיפור". רשמתי הכתובת. כל אדם עלול להיצרך יום אחד לגמ"ח. שלא נדע מצרות, אבל זה יכול לקרות אפילו מחר.
|
|
|
|
|
[צילום: דייויד קארפ]
|
|
|
הסוכנות היהודית פרסמה בגאווה שיש זינוק של 18% בעליה לישראל. בואו ונראה: מכל המדינות דוברות האנגלית בעולם המערבי באו השנה רק 5,100 עולים ואפילו מברית המועצות לשעבר ומדינות מזרח אירופה באו בסה"כ רק 7,300 עולים. טיפה בים.
לעומת זאת גידול מרשים נרשם בעליה מאתיופיה כמו גם גידול באחוזי העליה מתאילנד, ניגריה, קניה, רואנדה, אנגולה ואוגנדה.
גידול באחוזי העליה מאוגנדה? החלה עליית הקהילה מתאילנד? מכל העולם כולו באו השנה 17,880 עולים ולזה הם קוראים גידול בעליה. מוזר. כי זה בערך מה שניגריה לבדה שולחת לנו כל שנה, וזה הבה פחות מהעלייה השנתית הקבועה מסודן דרך גבול הדרום.
|
|
|
|
|
[צילום: פלאש 90]
|
|
|
בית משפט לעניינים מקומיים בירושלים. משפט החל ונשמעו עדויות וחקירות ואז אחרי ארבע ישיבות התביעה ביקשה לעצור את המשפט כדי לתקן את כתב התביעה ולהתחיל הכל מחדש. כולל הקראת כתב אישום והגשת תשובה וכל ההליכים. הכל מההתחלה, כי התביעה שכחה לצרף כמה נאשמים.
הנאשמים שמשפטם כבר החל דרשו הוצאות כיוון שבזבזו ארבע ישיבות, והשופטת קבעה שאכן נגרם להם עוול ונזק של ממש והם בזבזו זמנם וכספם והחליטה שבסוף ההליך היא תקבע להם את החזר הוצאותיהם, בלי קשר לשאלה מה יהיו תוצאות המשפט.
בינתיים התחלפו בתיק 3 שופטים מקומיים, כשבאמצע התיק עוד הצליח לעלות גם לשופט רביעי בביהמ"ש המחוזי (כמתבקש מנפלאות המשפט העברי בבית המשפט לעניינים מקומים). חלף זמן ובסופן של עוד כמה ישיבות התביעה חזרה בה מכתב האישום.
כאן קם אחד הנאשמים וביקש מהשופט לקיים החלטת השופטת הראשונה לפסוק הוצאותיו עבור "הסיבוב המיותר" הראשון אותו עבר בהתחלה, עת נאלץ היה לנהל הגנתו פעמיים ומחדש בגלל מחדלי התביעה.
וכך פסק השופט בבקשה:
"בשים לב שבסופו של דבר לא התברר ההליך עד תום, ולא ניתן לדעת אם הנאשמים היו מורשעים, אם לאו, ובהתחשב בכך שביטול האישום חוסך מהנאשמים, ובכלל זה לנאשם הזה, סיכון של הרשעה....... אינני מוצא מקום לפסיקת הוצאות לנאשם"
הבנתם?
בכל בית ספר למשפטים, כולל במכללות הכי נידחות בקונגו או בנתניה, מלמדים שכל עוד אדם לא הורשע בדין הוא זכאי.
אבל לא במערכת המשפט הישראלית. אצלנו כותב שופט, שמכיוון שהתביעה חזרה בה מכתב האישום אז "לא ניתן לדעת אם הנאשמים היו מורשעים, אם לאו" שמעתם נכון. כך חושב וכותב שופט בישראל: מכיוון שאין נגדך כתב אישום אז אי-אפשר לומר שאתה זכאי. על המכללה בקונגו כבר דיברנו?
בעצם, אולי חסד עשה השופט עם הנאשם בכך שלא הרשיעו בדין גם ללא משפט או כתב אישום. כי כששופטים בישראל חושבים ככה וגם אומרים זאת בקול, אז מה הפלא שאחוז ההרשעות בבתי המשפט בישראל עומד מזה שנים, בקביעות מדהימה, על למעלה מ-99%?
מוקדש לכל מי שלא מבין למה למעלה מ-50% מהציבור בישראל חושבים שמערכת המשפט שלנו מידרדרת ואינה ראויה יותר לאמון.
|
|
תפוס כינוי יחודי
לאריג'אני היה הדמות המרכזית בצומת המיקוח של האליטות ומדיניות הביטחון 
