מול השאיפה למיצוי של אידיאולוגיה רצויה ומושלמת, קיימת תמיד הריאלייה המצויה והמתפשרת, שתמיד גוברת בדמוקרטיה מתפקדת. הפשרה המצויה תמיד גוברת על האידיאולוגיה הרצויה והמושלמת.
פוליטיקה זה מיצוי של פשרות אפשריות והכרחיות ולא מיצוי של אידיאולוגיות טהורות ומושלמות שלרוב הן בלתי אפשריות.
גמישות אידיאולוגית היא המפתח להשגת השלטון בפוליטיקה של דמוקרטיה מתפקדת. ואילו נוקשות של אידיאולוגיה טוטלית בלתי מתפשרת היא מתכון למפלה אלקטורלית.
האידיאולוגיות הטוטליות, גם של הימין וגם של השמאל בישראל, נכשלו במבחן התוצאה. האילוזיה שניתן לכבוש את השלטון באמצעות אינפוזיה אידיאולוגית נכשלו בריאלייה.
חלום ארץ ישראל השלמה של הימין התרסק. החלום של השמאל - "
שלום עכשיו" - התנפץ.
גם הימין של הליכוד, וגם השמאל של העבודה נטשו עקרונות ואמונות אידיאולוגיות בתוקף הנסיבות. גם הימין וגם השמאל הוכיחו כי השקפות העולם הרצויות אינן מתגשמות.
האידיאולוגיה הקומוניסטית של כביכול שוויון תיאורטי התרסקה.
האידיאולוגיה הקפיטליסטית של שוק חופשי אידיאלי התנפצה.
אם נכריז על מתיכה בסיסמה "2 מדינות ל-2 עמים" - יבוא הקץ לסכסוך ולמלחמות? אם נכריז על עצמנו "סוציאל דמוקרטיה" - יבוא הקץ לפער החברתי והמשבר הכלכלי?
מנהיגות של כל מפלגה אחראית, ריאלית, ולא פנאטית, רשאית ואף מחויבת לעתים לשנות עמדות, עקרונות ואמונות, לאור נסיבות משתנות, לטובת הישגים ופתרונות אפשריים והכרחיים.
ואולם מחובת של כל מפלגה להודות בפומבי בשינויים שעשתה, תוך הצגת נימוקים ונתונים, ולא באמצעות אליבי של האשמות נגד יריבותיה הפוליטיים שגם הן נטשו עקרונות, כדי להצדיק את עצמה.
מפלגות מימין ומשמאל הוכיחו כבר כי בצמוד למאבקים האידיאולוגים ישנם עננים של חול וחול להשגת הקול למען השלטון, והתכחשות לכל, לאחר קבלת השלטון. זו האמת של הריאלייה מול התאוריה.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
