חשוב לחזור לחיי מין פעילים גם אחרי התקף לב

אוטם שריר הלב "תוקף" בדרך-כלל כרעם ביום בהיר, ברגע ובשעה הבלתי צפויים ביותר, ומהווה הפתעה רעה גם לאלה שבעמקי ליבם צפו אותו. אולם בחלוף ההלם הראשוני, החולה הנהנה מפלאי הקרדיולוגיה המודרנית ומטיף טיפה מזל, ימצא עצמו חיש מהר חוזר למסלול החיים השגרתי עם מחוייבויות לעצמו, לבת/בן זוגו, למשפחתו ולקריירה שלו.

עם התפוגגות זכרונות הכאב וחרדת המוות, ובין ערפילי הנרקוטיקה, צצה לה השאלה הקיומית: מותר או לא מותר (לקיים יחסי מין, כמובן)? הסיכון: אחד למיליון.

היכולת לקיים יחסי מין מספקים חשובה בכל גיל, ולא רק בטווח הקצר, שכן יש לה השפעה על בריאות הגוף, שיפור איכות החיים, הטבת מצב הרוח, הפחתת רמות חרדה והפגת הדיכאון.

ממצאי סקר שפורסם בתחילת שנת 2000 במגזין היוקרתי Lancet והקיף יותר מ-11,000 משתתפים, הראו כי ליחסי מין ערך עליון לשימור שלמות הנישואין בקרב זוגות נשואים. יתרה מזו, במחקרים ארוכי טווח נמצא, כי חיי מין פעילים קשורים לעלייה בתוחלת החיים בקרב גברים והנאה מינית קשורה לאריכות ימים בקרב נשים.

עוד נמצא, כי קיום יחסי מין לפחות שלוש פעמים בשבוע, מפחיתה באופן ניכר את הסיכוי ללקות בהתקף לב. חיזוק לכך ניתן למצוא בשכיחות גבוהה יותר של מחלות לב בקרב כמרים קתוליים. בנוסף, נמצאה שכיחות גבוהה של היארעות אוטם שריר הלב בקרב נשים הסובלות מקרירות מינית (פריג'ידיות), למול נשים שחוו חיי מין סדירים.

על-אף האמור לעיל, מתברר כי לאחר אוטם שריר הלב חלה ירידה משמעותית בקרב נשים וגברים כאחד בשכיחות קיום יחסים וכן במידת ההנאה המופקת מהם. הסיבות להימנעות מיחסי מין כוללות: ירידה בתשוקה המינית, תחושת תשישות גופנית או נפשית, הרגשת דיכאון או חרדה, חשש מהופעה חוזרת של כאבים או קוצר נשימה וחשש מאוטם חוזר.

אלא שהדעה הנכונה והרווחת היא, שחזרה לפעילות גופנית מבוקרת היא דרך טובה להתחיל ל"אמן" את הלב. אם הצלחתם בהליכה או בטיפוס במדרגות ללא כאבים בחזה וללא קוצר נשימה, הרי שאתם מוכנים לדבר האמיתי. בנוסף ליתרונות הבריאותיים שמקנה פעילות ספורטיבית סדירה, יש בה כדי להקטין את הסיכוי להתפתחות אוטם בעת פעילות מינית. כך למשל אימון גופני מתמיד (מעל שלוש פעמים בשבוע) מקטין את הסיכוי להיארעות אוטם בהשוואה לאלו המתאמנים פעם או פחות בשבוע והוא גם בעל אפקט הגנתי בכך שהוא מביא להאטת הדופק במהלך האקט המיני.

לעומת זאת, בניגוד לשעה הרווחת, פעילות מינית שגרתית לא גורמת לעומס רב על הלב ומידת ה"אנרגיה" המושקעת בה אינה עולה על זו המושקעת בהליכה של 20 דקות למרחק של 1.5 ק"מ ולאחריה עלייה במדרגות לגובה של 2 קומות. כל זאת בתנאי שיחסי המין מתקיימים בתנאים נאותים ו"סטנדרטיים".

קשה למדוד את מידת ההתרגשות הנלווית לאקט המיני, אך היא לא שונה בוודאי מזו המלווה מצבים שכיחים אחרים בחיי היומיום. קיימת שונות מאדם לאדם, אולם בתנוחה המיסיונרית, למשל, נמצא שהדופק הממוצע המקסימלי בזמן האורגזמה עומד על כ-130 פעימות לדקה ולחץ הדם הסיסטולי מגיע בממוצע ל-160 מ"מ כספית. כאמור, טווח הדופק ולחץ הדם משתנים מאדם לאדם, אך יש לזכור כי רובם של המחלימים מהתקף לב עוברים "הערכת סיכונים" לפני שחרורם מבית-החולים, במהלכה הם נחשפים לדופק ולחץ דם דומים או אף גבוהים יותר.

חשוב לזכור, כי פחות מ-1% מכלל התקפי הלב מתרחשים תוך כדי פעילות מינית ובמהלך השעתיים שלאחריהן, לעומת 3.8% מכלל ההתקפים, המתרחשים כתוצאה מעבודה פיזית קשה ומאומצת. הסיכוי האבסולוטי לאדם בריא בגיל 50 ללקות בהתקף לב במהלך יחסי מין ועד שעתיים לאחר קיומם עומד על 1 למיליון ואילו סיכויו של אדם אשר חווה אוטם שריר הלב הינו 20 למיליון.

למרבה הצער, נתונים אלו מתייחסים לגברים, אולם אין סיבה לחשוב שהמצב שונה בקרב נשים, אלא אם נניח שאישה מגיעה לערכי לחץ דם ודופק גבוהים יותר באופן משמעותי בעת הפעילות המינית.