תג מחיר - לא ולא

מה שנראה בתחילה כמעשי משובה בודדים, ולאחר שנעשה שיטתי כתופעה של "חוליגאניזם", הולך ולובש אופי מאיים. חילול בית קברות ערבי, הצתות בתוך מסגדים, הצתה בתוך בית ספר, שריפת שדות, הצתת כלי רכב - "תג מחיר" מכנים המבצעים את מעשי הפשע האלה והשם הזה מקומם, גם מצד המוסר וגם מצד ההיגיון.

כי "מחיר" גובים - אם בכלל - ממי שמגיע לו שייפרעו ממנו. כאן, המבצעים אינם נפרעים אפילו מערבים פלונים על מעשיהם של ערבים אלמונים, כי אם יהודים פוגעים בערבים שאותם אינם מאשימים בשום דבר, אך ורק כדי "לגמול" ליהודים אחרים, יהודים במדים, שהיכו אותם או הרסו את בתיהם על ראשם.

פורעי "תג מחיר" לא יאהבו את האמת הזאת, אך במעשיהם הם יורדים לשפל המדרגה של הגרועים באויביהם הערבים, שאצלם הנקמה היא עיוורת וגם בתוך עמם וחברתם "כל מספר זוכה", ודי בכך שהקורבן ישתייך לאותו השבט או לאותה המשפחה. שאלות של צדק ומוסר כגון חפותו מפשע של הקורבן - אינן רלוונטיות. וגם בתוך הטומאה הזאת יש מדרג. למטה מפגיעה ביהודים כיהודים, מצויה השיטה הנאלחה "להעביר מסר" ליריבים ערבים - על-ידי הריגת יהודים. ועכשיו, מי חלם שצעירים יהודים יאמצו את השיטה הבזויה הזאת ויתחשבנו עם השלטונות דרך מסגדים שרופים?

כשמגנים ומוקיעים את שפל המדרגה של גביית "תגי מחיר" מחפים מפשע, יש להיזהר מלהיתפס להתחכמויות נוסח אש"ף: גינויים מזויפים והטיית האשמה אל הקורבן. אבו-מאזן, למשל, אינו מגנה את הטרור הערבי מטעמי מוסר, מפני שרצח הוא רצח הוא רצח, כי אם בהיות הטרור מזיק לעניין הלאומי הערבי. כלומר, הוא אינו משתלם. קודמו, ערפאת, צרף תמיד לכל גינוי מאולץ "אבל" גדול: אבל יש להבין את המעשים על-רקע "הכיבוש", בקיצור - "מבינים".

אכן, גם תג-המחיר אינו "כדאי" לבעליו, במובן זה שהוא מכתים את מפעל ההתנחלות, שאין צודק ומוסרי ממנו, יותר מכל הכפשות השמאל הקיצוני. ובכל זאת, את הזעקה הציבורית יש להקים מחוץ לכל חשבון: אסור להבליג, אסור להתרגל ואסור לסבול שיטה מרושעת של פגיעה בבני אדם על לא עוול, כל בני אדם באשר הם.

וגם אסור להצדיק את "תג המחיר" בעקיפין, על-רקע דיכוי המתנחלים בידי הממשל הצבאי שערביי יש"ע השתחררו ממנו אחרי אוסלו והוא מיושם כעת, ובקשיחות, בעיקר נגד יהודים. אכן, ראוי להילחם בעיוות הזה, אך לא בהגיון העקום של "תג מחיר". ההתעמרות של שר הביטחון ביהודים אינה מצדיקה "תגובה" נגד ערבים! אם יאבד לנו בדרך צלם האדם, יום אחד עוד נשאל את עצמנו: לשם מה?

ביחד עם הידיעה על חילול בית קברות בכפר קדום נודע שמישהו חיבל במכוניתו של זאב חבר ("זמביש"). בדרך משונה, אולי דווקא המעשה הזה ממתיק במשהו את דינם של "גובי התג": כי מי שפוגע בגדול הבונים היום את ארץ ישראל, שטביעות אצבעותיו בשטח הם הציונות של ימינו, הוא אולי יותר מופרע ממרושע, זקוק לטיפול יותר מאשר לעונש?

קשה להאמין שניתן לשכנע בדברים את הנוגעים בדבר, ובכל זאת אסור לשתוק כשרואים עוול: "לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא" (ויקרא, יט'-יז').