ב-11 במרס התעוררה ספרד לבוקר של זוועות, למציאות של כאב ושכול שלא הכירה, לזריחה של להבות טרור בעיצומן. ב-14 במרס, כבר הספיקה ספרד להשכים אל בוקר של מהפכה פוליטית מפתיעה בעיני רבים, אך צפויה בעיני אחרים; השלטון הוחלף וכך גם השתנה מיקומה של מדינת הפלמנקו במבנה הקואליציה האמריקנית בעירק. ראש הממשלה הספרדי הנכנס מיהר להכריז, בריש גלי: "אחזיר את חיילי ספרד מעירק"; זאת, לאחר שבמשך כל מסע הבחירות ביקר בנחרצות את החלטתו של חוסה מריה אסנאר לתמוך בארה"ב. "המלחמה בעיראק - אסון", הצהיר.
כפי שזה נראה היום, ארה"ב עלולה להפסיד "שחקן" חשוב ומרכזי במכלול התמיכה הבינלאומית, לסדר החדש שהיא מנהיגה בעירק. עם רודריגז ספאטרו בשלטון - נראה כי ספרד תאבק בנחישות אל מול מציאות הטרור החדשה. אך יחד עם זאת, ברור כי הצעד יתאפיין תחת חסותן הבלעדית של כנפי המיגון של האיחוד האירופי.
כיום, התמיכה הספרדית בג'ורג' בוש נתונה בסימן שאלה אחד גדול שכבר אינו ברור; מנהיגה החדש של ספרד כבר הספיק להודיע כי ספרד החדשה תהיה "יותר אירופאית". כיצד ניתן אפוא לנתח קביעה זו? האם אין זו קריאת תיגר למדיניות הפרו-אמריקנית שאפיינה את מדיניות החוץ הספרדית עד כה?
כתב העיתון הספרדי "אל-מוּנדו", צ'רו מָרקוֹס, סובר כי נפילתו של השלטון השמרני בספרד עשוי אפוא לסמל את תחילת תהליך התפרקותה של קואליציית הכוחות בעירק. לדבריו, התיאוריה האמריקנית, לפיה פיגוע טרור ברחבי אירופה רק יוסיף ויחדד את התמיכה בארה"ב - נכשלה כישלון חרוץ. מרקוס סובר, כי במקרה של החלפת שלטון בארה"ב, מחד גיסא, והיחלשות הקול הבריטי, מאידך גיסא, עתידה של הקואליציה - בספק רב.
בראיון שהעניק לאתר Ynet ניבא פרופ' שלמה בן-עמי, יומיים בלבד לפני הבחירות, ויום למחרת הפיגוע במדריד, כי אזרחי ספרד לא יספיקו לעקל ולהפנים את "המציאות החדשה" - ויצביעו כשם שחפץ היה ליבם טרם ה-11 במרס. אך, נתחוור כי הלב הוא אשר הכריע את המדוכה, והיטה את כף המאזניים. הדעה הרווחת בקרב האנליסטים הספרדיים - יום בלבד לאחר הבחירות - היא ש"אזרחי ספרד הענישו את ממשלת אנסאר". לטענתם, הסתרת הראיות שהצביעו על ארגונים איסלאמיים כאחראיים לפיגועים, וניצול התקשורת למיקוד האשמה בבאסקים, הטילו עננה שחורה על אופן התנהלותה של הדמוקרטיה הספרדית.
יש לזכור כי שיעור הצבעה גבוה בקרב אזרחי ספרד הוביל ברוב המקרים לשינוי המפה הפוליטית. אך יחד עם זאת, ההיסטוריה של הדמוקרטיה מלמדת, כי מעולם לא עברה מפלגה ממצב של רוב מוחלט לכיסאות האופוזיציה. בסופו של יום, הספרדים כבר הצביעו והשמיעו את קולם; והרי כבר נאמר כי "קול העם הוא קול האלוהים" [Vox populi, vox Dei]. לעולם לא נדע מה יכול היה להיות על גורל הבחירות בספרד לולא ה"טבח" הנורא במדריד. אך מה באמת הביא למהפך הפוליטי בספרד? אולי כעס האזרחים שהרגישו כי ממשלתם עשתה שימוש ציני ומניפולטיבי בפיגוע הנורא במדריד, כשמיהרה להטיל את האחריות על המחתרת הבסקית [אט"א]?; למי בדיוק חייב רודריגז ספאטרו את ניצחונו? לכוחה של הדמוקרטיה?; שאלה זו עוד עתידה להיבחן רבות. אך דבר אחד ברור: ביום שלאחר הבחירות, הדעה הרווחת היא שהטרור האיסלאמי הוא המנצח האמיתי של הבחירות.
אחרי "ה-11 בספטמבר" ב"נוסח האירופי" - סביר להניח כי מנהיגי האזור מרגישים מעט נבגדים. אם אכן ומדובר באל-קאעידה שביצע את הפיגוע במדריד, הרי שאירופה אינה חסינה עוד מפני אימת הטרור האיסלאמי הפונדמנטליסטי. אירופה תבין, כי ארה"ב אינה יכולה לספק לה מגן ברזל חסין מפני פעולות ה'נקם' האיסלאמיות שמטרתן ל"העניש" על התמיכה בממשל בוש. במציאות שכזו, אירופה תראה עצמה כמחויבת לטפל, באופן אישי, פרטני, אולי אפילו מתבודד, בטרור המאיים ובא עליה לרעה. אירופה מבינה שאין די בסיסמאות אלא יש לפעול במעשים.
בתקופה הקרובה אנו עשויים לראות אירופה חזקה יותר, מאוחדת יותר, ופחות מפוחדת אל מול דרישותיו של "הדוד סאם". לא ברור כיצד ישפיע הצעד "האירופי", אם אכן יקרה, על "חוקי המשחק" אל מול ארה"ב. אך דבר אחד ברור: מיום ליום - החוקים המוכרים משתנים. בימים אלה נודע כי האיחוד האירופי שוקל למנות בעתיד הקרוב גוף מתאם שיאחד את הטיפול כנגד הטרור. גורמים דיפלומטיים באיחוד אומרים כי ה"טבח" במדריד היה ללא ספק הזרז שהיה דרוש בכדי להגיע להחלטה האמיצה. המטרה: מינוי "מר טרור" אירופי שיפעל תחת חסותו של חבייר סולאנה.
"אנו זקוקים לגורם בעל ראייה משותפת לכולם", אמרו גורמים באיחוד. לטענתם, "מר הטרור" החדש יפעל למָנֵע את המאבק בטרור שפוגע באמצעי התחבורה [ביטחון אווירי, אבטחת רכבות וכו'] אך יחד עם זאת, יפעל לאבטחת אירופה כולה. רבים סוברים כי "במציאות הנוכחית, לאיחוד האירופי אין האמצעים להוציא אל הפועל מאבק מסוג זה". הנכונה קביעה זו?
מה למדנו מההיסטוריה ומדברי חכמינו שבכל הדורות, מה פסק קרדאווי ומה צייצה חכמת פיזיקה על הת...
