- "המפה הפוליטית האמיתית בישראל שונה לגמרי מגושיה הקיימים בכנסת. האידיאולוגיה של פעם התכנסה לשוליים, בשמאל ובימין. הרוב הגדול, המוצק, האמיתי, נמצא במרכז" [דברי בן כספית, מעריב, 26.11.10].
אתם הבנתם את זה? הפרלמנט אינו משקף את המפה הפוליטית. בהבל-יד ובהינף-קולמוס קובע אדון כספית, כי הוא יודע הרבה יותר טוב ממיליוני ישראלים מהן דעותיהם האמיתיות. כי אדון כספית הוא בוחן כליות ולב, קורא מחשבות ויודע צפונות - ולא של אדם אחד או שניים, אלא של החברה הישראלית כולה.
מאחר שכספית לא נותן לעובדות לבלבל אותו, נחזור עליהן. לפני פחות משנתיים הלכנו לקלפי והתוצאות היו ברורות. גוש הימין (הליכוד, ישראל ביתנו, שס, יהדות התורה, האיחוד הלאומי והבית היהודי) קיבל 52.4% מהקולות ו-65 מושבים. גוש השמאל (העבודה, רע"ם-תע"ל, חד"ש, מר"צ ובל"ד) קיבל 21.8% מהקולות ו-27 מושבים. קדימה, מפלגת המרכז היחידה בישראל, קיבלה 22.5% מהקולות ו-28 מנדטים.
ציפי לבני לא הייתה יכולה להקים
ממשלה, למרות שהיא עומדת בראש הסיעה הגדולה ביותר. גם היום היא לא יכולה להקים ממשלה, כי מאזן הכוחות בכנסת לא השתנה. אם "המפה הפוליטית האמיתית" הייתה שונה, חזקה על לפחות מקצת מחברי הכנסת שהיו מתיישרים לפיה. עובדה שזה לא קורה. עובדה שאין שום שינוי, ולו המזערי ביותר, בהרכב הסיעות - מצב בהחלט לא שכיח בכנסת בשנים האחרונות.
אלו העובדות. ומה יש לכספית להציב מולן? שום דבר ממשי. יש לו משפט אחד מתוך כתבה על השר
גלעד ארדן, ולפיה הוא סבור שהם
בנימין נתניהו יחזור לגבולות 1967 ויחלק את ירושלים, הוא יקבל גיבוי ציבורי אבל הליכוד יתפרק. משפט אחד, לא בציטוט ישיר, לא מפיו של ארדן, אלא מתוך כתבה ש"התפרסמה בעמודים הללו". העיתון לא לפנַי, אבל לא אתפלא אם יסתבר שכתב אותה כספית עצמו.
אה, כן, יש לו עוד מקור: "'איבדנו את ביבי', אמר לי לפני כמה שבועות אחד המנהיגים הבולטים ביש"ע. אמר, וכנראה ידע על מה הוא מדבר". זהו, שלוש מילים של אדם אנונימי. שלוש מילים בלא ההקשר. האם אותו "מנהיג בולט" דיבר על ההקפאה? על ירושלים? על הסדר הקבע? לא יודעים. העיקר שזה משרת את האג'נדה של כספית.
יש עוד מקור, ומובן שגם הוא אנונימי: "והנה מה שאומר גורם המקורב מאוד לנתניהו. אינטימית, לא פוליטיקאי, לא נגוע באינטרסים [אגב: בדיוק הניסוח של
אמנון אברמוביץ' בפשלת מסמך גלנט - א.ל]: כן, ביבי חצה את הרוביקון. חד-משמעית. הוא יודע שאין ברירה... הוא רוצה להביא סוף לסכסוך. רק בשביל זה הוא יהיה מוכן לשלם את המחיר. מה המחיר? ויתור על יהודה ושומרון, זה המחיר. אבל נתניהו מפחד לפנות יישובים". ממש מקור אמין. זיג-זג. ביבי רוצה אבל מפחד, מבין אבל לא יעשה. אז מה שווה כל הטיעון?
|
|
|
|
|
ואלו שהפסידו [צילום: AP]
|
אין לכספית אפילו סקר דעת קהל אחד שיוכיח את טענותיו. למיטב זכרוני, הסקרים האחרונים משקפים בגדול את המשך המצב הקיים: קצת עלייה לקדימה, קצת ירידה לליכוד (ולפעמים להפך), המשך התרסקות מפלגת העבודה. כספית טוען של נתניהו יש סקרים והוא יודע את האמת, אבל כספית לאט מביא אפילו נתון אחד מתוכם.
כספית טוען, כי רק השבוע ניתנה הוכחה לשינוי בדעת הקהל: קדימה ניצחה בגדול בבחירות המקומיות בירוחם. ואת זה אומר לנו פרשן פוליטי בכיר. הרי כל פרשן מתחיל יודע, שאין שום קשר בין המפלגות הארציות לבין התוצאות בבחירות המוניציפאליות. אין שום קשר בין העמדות בנושא יהודה ושומרון לבין מצב הביוב בירוחם. אין שום קשר בין שאלת הגולן לבין מערכת החינוך בדימונה. הבחירות הן אישיות, המפלגות לכל היותר נמצאות ברקע. אבל, כרגיל, את כספית העובדות לא מעניינות.
זה לא הסוף. כספית ממשיך לזגזג. לאחר שקבע, כאמור, שרוב העם נמצא במרכז ורוצה פשרה - הוא תוקף את נתניהו על חוק משאל העם. את זה כבר באמת אי-אפשר להבין. אם האמת היא כדבריו של כספית - אדרבא: תובא החזרת שטחים לאישור העם וזה יינתן בקלות. אבל אם כל העולם, כפי שכותב כספית עצמו, רואה בחוק הזה מכשול לשלום - סימן שהעם לא יתמוך בהחזרת שטחים. ואז איפה השינוי הגדול של כספית?
התשובה פשוטה: רק בדמיונו של כספית עצמו, רק בפוזיציה הפוליטית שלו, רק באינטרסים האישיים שלו. יש לזכור, שכספית מצוי בעימות משפטי מול נתניהו - אך הוא אינו טורח לתת זה אפילו גילוי נאות קטנטן בהתקפותיו הבלתי-פוסקות על נתניהו, ממשלתו והקואליציה שלו.
אז הנה שיעור קטן בדמוקרטיה לכספית ודומיו: דעת הקהל באה לידי ביטוי בבחירות, לא בגחמותיהם של פרשנים ועיתונאים הבטוחים שכל החוכמה ניתנה בידיהם, המשוכנעים שהם-הם אשר יקבעו מה יהיה גורל המדינה. אתם יכולים להמשיך ולשפוך מילים; העם הזה כנראה קצת יותר חכם מכפי שאתם חושבים.
|
|