|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
ואז באו היוונים לבית אורן לכבות את האש
|
"ואז, לאחר 2300 שנים, בימי החנוכה האלו, כשהאש איימה לבעור שמונה ימים ללא הפסקה על הרי ישראל, באו היוונים ואמרו הננו ועזרנו לכם להביא שלום בארצכם, בלב טוב ואחוות עמים"
|
השריפה הגדולה שמשתוללת פה עדיין מראה לי שוב כמה חזקה היא האש. מי בכלל חשב שבני אדם יכולים עליה? בכל פעם שאני מדליק מדורה ביער אני מודע לענווה הגדולה שצריך לחוש אל מול האש היסודית של ההוויה. היא אומנם "נותנת" לנו לשחק בה כמו נמר שמגרגר ומתרפק לפעמים כחתלתול. אבל לפעמים היא מראה לנו מי היא באמת, ומי אנחנו באמת. אתמול ראיתי עצים גדולים נדלקים תוך שלוש שניות והופכים ללפיד ענק ובוער, ואש שמעלה תמרות עשן השמימה, כמו שלא ראיתי מעולם. והאמת - יש בזה גם צד יפה. דוגרי. פשוט טבע, ובגדול.
נכון לעכשיו אינני יודע בוודאות מה עלה בגורל הבית שלנו, כי לא נותנים להכנס לבית אורן, אבל השמועות אומרות ששלום לו, וכן למשרד שלנו ואפילו... לא תאמינו... ליער הפיות. טפו טפו (כדי לכבות את האש). ככה שמעתי, שהיער לא עלה בסערה השמימה. אבל בתי חברים שלנו נשרפו, על תכולתם, וכאבם כאבנו.
יש משהו באש שחוצה ופורץ כל גבול. והנה גם גבולות אחרים נפרצו: טורכיה פתאום באה לעזרתנו, ואפילו יוון, מכל המדינות, נחלצה ראשונה - בחנוכה - לעזרתנו. אני חושב שמעבר לכל הממדים יש פה גם ממד מיתולוגי שאין לזלזל בו. אולי די כבר עם סיפורי השנאה הלאומיים של חנוכה? אולי אפשר כבר לפחות להוסיף לסיפור את הקטע האחרון שלו? "ואז, לאחר 2300 שנים, בימי החנוכה האלו, כשהאש איימה לבעור שמונה ימים ללא הפסקה על הרי ישראל, באו היוונים ואמרו הננו ועזרנו לכם להביא שלום בארצכם, בלב טוב ואחוות עמים". אולי נסגר בזה החשבון ההיסטורי? בואו נוסיף קטע כזה לסיפורי חנוכה שמספרים מעכשיו לילדים בגן ומעבירים לדור הבא. די - נגמרו המלחמות הישנות. גם אנשי טרויה (טורכיה...) באו יחד עם היוונים לעזרת בני ישראל.
פעמים רבות עברתי ליד כלא דמון והרהרתי איך אפשר לפתוח לו את השערים ולשחרר את כולם... כי הם לא פושעים - כל אסירי כלא דמון הם שב"חים (שוהים בלתי חוקיים). אנשים שבאו לחפש פרנסה בארץ זרה. פלשתינים אולי, סודנים אולי. לא יודע. אנשים שלא קיבלו ולא כיבדו את הגבולות שאנחנו שמים בין מדינות, ומשרטטים שם את גבולות האכפתיות שלנו. מעבר לגבול - זה צרות של אחרים.
כשראיתי את הלהבות מתקרבות אל כתלי הכלא המכוער הזה שמחתי משהו. אם יש מה שצריך להעלם מנוף הכרמל זה הכלא הזה. אבל כמה חבל על חיי כל האנשים הצעירים שבאו בשליחות מדינתם לדאוג שהשב"חים לא יתרוצצו חופשיים חלילה, ונשרפו למוות. אין מילים לנחם את הצער הזה. ורק האש ממשיכה לצחוק על כל הצער שלנו, לעבור כל גבול וללחך עצים שלמים כלחך הצביה את עשב השדה.
אל מול האפר והעשן, אל מול הבתים שהשארנו אתמול מאחור בחיק הלהבות - דבר אחד התחזק בלבי: אין זמן לשטויות. הכל חולף. רכוש, בתים, בגדים, וגם אנשים. אנחנו חולפים פה ביעף. רגע אחד אנחנו פה, ובשני - גוויות חרוכות בצד הכביש. ולכן - עכשיו אהבה. אהבה עכשיו! חירות עכשיו! אין למה לחכות, כל יום שעובר ללא שגדלנו קצת במידת יכולתנו להיות בעלי נפש חופשיה לאהוב ללא חת וללא מורא הוא יום מבוזבז. תקראו לי היפי. תקראו לי רוחניק. לא אכפת לי. גם בזה אין לי זמן להתעסק.
|
| תאריך:
|
05/12/2010
|
|
|
עודכן:
|
05/12/2010
|
|
אוהד אזרחי
|
|
ואז באו היוונים לבית אורן לכבות את האש
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
נר חמישי
|
5/12/10 17:24
|
|
|
|
|
|
רוח
|
5/12/10 22:03
|
|
|
|
2
|
|
רק בעזרת השם
|
5/12/10 17:28
|
|
|
|
3
|
|
פלא יועץ
|
6/12/10 16:05
|
|
|
|
4
|
|
קורןנאוה טבריה
|
8/12/10 05:18
|
|
|
|
פורום: השריפה בכרמל
|
כתוב הודעה
|
|
|
|
|
|
|
אני כותב את אשר להלן לעיניכם, פעילי שמאל, בתקווה שתענו לי, גם אם בקיצור, אם לדעתכם הדברים שאומר כאן יש בכוחם לתרום במשהו לשינוי המצב הפוליטי והחברתי הנוכחי, שאינני יכול לכנותו אלא "טראגי". אני מבקש לשמוע את דעתכם, כל הלוחמים לקידמה - על פניה השונים, נגד הריאקציה - על כל פניה המפלצתיים.
|
|
|
|
|
כשעלה לכיתה ד' אמר נעם (שם בדוי) להוריו: "בית ספר זה לא בשבילי. חלמתי שהלכתי למגדת עתידות והיא אמרה שאהיה שף. אני רוצה ללמוד לבשל, ולפתוח רשת של מסעדות. ואני מחפש משקיע. אתם מוכנים להשקיע בי?". הילד סירב ללכת לבית הספר. ההורים הסבירו, הפצירו - ללא הועיל. באבחון שנעשה לו התברר שהוא לקוי למידה. "הוא יהיה non reader & non writer", קבעה המאבחנת. הבשורה נחתה על הוריו כרעם. עד אז לא הבחינו בשום בעיה. נעם - שהיה נבון, רהוט, חברותי ויצירתי, עקף את הקשיים עד שלא יכול עוד. הוסיפו לזה מורה שקראה לו "מפגר", ילדים שלעגו לו, ומנהלת שהתעקשה על כיתת חינוך מיוחד, ותבינו את תחושת העלבון של הילד שחיפש ומצא פתרון - להיות יזם. אחרי שתכנן את שתי המסעדות הראשונות שיפתח, נרשם נעם לקורס בישול, והמציא רוטב פסטה שנמכר יפה ביריד אוכל. משרד החינוך לא הציע שום פתרון. בלית ברירה שכרו הוריו מורים פרטיים שלימדו אותו לכתוב ולקרוא בעברית ובאנגלית, וחשבון. אבל הוא היה בודד. ועצוב.
|
|
|
|
|
אני כותב שורות אלו מתוך חרדה שהתופעות אשר הביאו לקריסת ולהתפוררות בית החשמונאים, פוקדות את חיינו במדינת ישראל כיום. המאבקים הפנימיים בין העומדים במוקדי הכוח, ההסתאבות של ירושלים, השחיקה עקב מלחמות כיבוש בלתי פוסקות הביאו לבסוף את היישות הריבונית שהקימו החשמונאים אל קיצה הכואב והמדמם, תוך תקופה של כמאה שנים.
|
|
|
|
|
ראשית, יתקיים דיון ויוקמו ועדות שונות שינסו להבין מדוע מדינתנו הקטנה אינה מצוידת וערוכה לשריפות. הוועדה שתוקם תשב על המדוכה ותיקבע כי המחדל נמשך שנים ארוכות, חצה ממשלות רבות וכולם לא בסדר - מי יותר ומי פחות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
רון בריימן
התקשורת הישראלית, ואפילו זו הרואה את עצמה כ"ממלכתית", חוטאת ב"עכשיוויזם" מסוכן ובעידוד הפיכת עסקת החטופים לכניעה ללא תנאי
|
|
|
|
|
הרצל ובלפור חקק
דברי הספד עם הבאתה למנוחות של המשוררת דלית בת אדם  שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
|
|
|
|
|
יוסף אליעז
אין מנוס מלשמור על ערנות, איסוף מודיעין ומלאי מספיק של חימוש, לרבות מטוסים, טילים ותחמושת אחרת כמו גם אמצעים לגיוס מהיר של כוחות מילואים, רפואה וכל שחיוני להגנה
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
