מפקיר העורף הגדול

אתחיל מהסוף: אם תקום ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את אסון השריפה בכרמל, אני סומך את שתי ידיי על מסקנותיה. ברור לי שהמסקנות תהיינה תוצאה של בדיקה מעמיקה ולא מסקנות מוכנות מראש, שנמצאות במוחם של כמה עיתונאים שממתינים להזדמנות. לאלה אני אומר: תזדיינו בסבלנות! עוד לא סיימנו לקבור את המתים. ללהיטות מהסוג הזה קראנו בעבר "ריקוד על הדם".

כל מי שפתח עיתונים בבוקר יום ראשון (5.12.10), קרא מאמרים נוטפי דם. הקניבלים השקיעו זמן מול המקלדת, כדי לשכנע את הקוראים, שהיה כאן "מחדל" שמחייב עריפת ראשים. למה? מפני שהיו דוחות התראה, ולא הייתה תגובה מתאימה.

קראתי (ושמעתי) את מאמרי הביקורת. (כמעט) כל הכותבים תומכי ההינתקות. אתם בטח שואלים מה הקשר? אז הנה לכם הקשר: גם האתרוג אריאל שרון קיבל אזהרה בכתב מוועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון (פברואר 2004). במכתב האזהרה היה כתוב שהעורף הישראלי לא ערוך לירי רקטות על-ידי החיזבאללה, ומוכרחים לעשות משהו. שרון לא הגיב. היה עסוק בתכנון המשימה שהטיל עליו אמנון אברמוביץ'. שלוש שנים אחרי, ועדת וינוגרד קבעה שהעורף לא היה מוכן למלחמת לבנון השנייה. את ההתעלמות של שרון מההמלצות, אתם לא זוכרים, מפני שלא שמענו ציוץ מאותם צווחנים שרוצים לראות היום דם.

אל תאמינו למותחי הביקורת. לא דאגה לאזרחים מניעה אותם. הזריזות הזאת פאבלובית. אילו השלטון היה בידיים ה"נכונות", לא היינו שומעים מהם ציוץ. הרביצה שלהם לנוכח מפקיר העורף הגדול, אריאל שרון, היא עוד הוכחה שהם רואים באופן סלקטיבי... שופופו...