בעלי הסמכות חסרי האחריות

וכך, בין ענני השריפה בכרמל נבלעה בימים האחרונים ידיעה, שבכל מדינה מתוקנת הייתה מוציאה את הציבור לרחובות.

אדריכל "הניצחון המפואר" מלפני ארבע שנים, הגנרל רב-התהילה שהיכה את חיזבאללה שוק על ירך, רב-אלוף במילואים דני חלוץ, התפקד למפלגת קדימה. כן, זו אותה מפלגה שהקו היחיד המחבר בין חבריה הוא אופורטיוניזם צרוף, הכמיהה לאותה שררה נטולת האחריות.

הלוא במדינתנו רדופת האירועים, רדופת המחדלים, מי זוכר את מה שכתוב בעמ' 143 בדוח ועדת וינוגרד מעלה האבק? הרמטכ"ל ש"תרם תרומה מכרעת לליקויים ולכשלים במהלך ההחלטות על היציאה למלחמה" ראוי גם הוא לשררה, כמו מיטב רמטכ"לנו בעשרות השנים האחרונות, שרובם התגלו כמדינאים בינוניים להחריד וכפוליטקאים קטנים עוד יותר.

"קבענו" - כך סיכמו את דבריהם חברי הוועדה - "כי בהחלטות על היציאה למלחמה ובדרך קבלתן היו כשלים וליקויים חמורים, וכי עיקר האחריות לאלה מוטלת על ראש הממשלה, על שר הביטחון ועל הרמטכ"ל לשעבר, דני חלוץ". הראשון אולץ להתפטר, ולא בגלל אחריות זו; השני גם הוא הלך, ולו משום שמלכתחילה לא התאים; והשלישי - הגנרל עטור התהילה (והמניות) שטעה והיטעה והוליכנו למלחמה הכושלת ביותר בתולדות ישראל - הוא לא התפטר, הוא התפוטר, וגם זה באופן זמני בלבד: בוחרי קדימה, קבלו בתשואות את שר הביטחון הבא של מדינת ישראל.

תחת הכותרת "שריפת האחריות" קובל הגנרל בעבר והפוליטיקאי בהווה חלוץ במאמר שפרסם הבוקר בידיעות אחרונות על נבחרינו מגלגלי האחריות: "מימוש אחריות אינו הודאה באשמה! מימוש אחריות זה תרבות" מטיף לנו מוסר האיש שנטל אחריות עם תאריך תפוגה - עד הבחירות הבאות. "אין דין ואין דיין ועולם כמנהגו נוהג" כותב דני החלוץ בראש המחנה, וכל מילה ממילותיו חקוקה בסלע.

בעולם המושגים של חלוץ, נטילת אחריות היא רק קרש קפיצה המכשירך לתפקיד רם הנעלה הבא. ועד שיעברו ארבע שנים מאותו סוף שבוע נורא שבו עלה הכרמל באש ומיטב בחורינו קיפדו את חייהם לשווא, יישכח וודאי גם זה המחדל התורן, עליו התריעו מבעוד מועד כל נבחרינו.

אלי ישי אחראי? נתניהו?! הצחקתם אותי. מהר, הבו לי את ה-ש.ג. התורן. ככה מכבים שריפות! וזה, כמדומני, פטנט ישראלי רשום - סמכות ללא אחריות. רק אצלנו, רק בישראל.

מערך הכבאות של ישראל הוא הסימפטום, הוא אינו הבעיה. לריפוי הסימפטום מספיק אקמול (כמה עשרות/מאות מיליוני שקלים - פרומיל זניח מתקציב המדינה); ריפוי הבעיה מחייב ניתוח חירום, רב-מערכתי, ניתוח שראשיתו בראש החולה זה שנים, הלוא הוא נבחרינו הלא מובחרים.

בכל מדינה מתוקנת אמורים נבחרי העם להוות את המגדלור, החלוץ ההולך בראש המחנה. "ממני תראו וכן תעשו" נכתב בספר שופטים, וגם במגרש המסדרים של בה"ד 1, שרבים מנבחרינו פיקדו עליו בעברם, כחלק ממסלולי הכשרתם הצבאית והפוליטית הכרוכים זה בזה - רק אצלנו, רק בישראל.

כך, על מרפסת התצפית באוניברסיטת חיפה עמדו בסוף השבוע שורה של מודלים לחיקוי - ראש ממשלה חובב המצלמות, שמילותיו "כעת עומדות לפנינו שתי מטרות - להציל חיים ולכבות את השריפה" האירו את עיניי; שר הפנים, שבימים נטולי שריפות (ומצלמות) עסוק בענייני הקפאה יותר מאשר בענייני פנים (ובקצבאות לאברכים ולא לכבאים); וראש המטה הכללי של צה"ל (רגע, מה הוא קשור?!).

"הוא ידע שאין בחוף שום מגדלור, אך תמיד האיר לו אור מתוך השחור" שרה פעם יהודית רביץ, וודאי לא התכוונה לציבור הישראלי, שאולי אינו כה-מטומטם כמו שזימר זמר אחר, שלום חנוך, אבל לעולם הוא זה היחיד שמשלם.