משאל או משפח

מרעיונות על בחירות כלליות טרם החלטה על פינוי, עברנו לרעיונות על משאל עם, והיום מוביל הרעיון התורן של משאל בקרב חברי הליכוד (שהתפקדו).

החלטה על פינוי רצועת עזה היא החלטה לא פשוטה. הרבה מרכיבים של אי-ודאות טמונים בה. כי הרי אם היה מופיע מלאך גבריאל קטן (גבי) מלחש ומבטיח לנו שקט טוטאלי מטרור, הסכם שלום תוך שנתיים עם סוריה, אירן ובן-לאדן, המרת זכות השיבה בזכות (או חובת) חשיבה - וחינוך כל הנוער הפלשתיני על ברכי הציונות, לא היה אחד במדינה אשר היה מתנגד לנסיגה מעזה, אפילו בתוספת חולות חלוצה.

אך פני הדברים הם לא כאלה. לא רק שגבי לא מלחש, אלא מימיננו ומשמאלנו אנו רואים כמה שטנים קטנים, עם שבריה בפה, סרט ירוק על מצחם, ומעיל רחב על שכמיהם והם הצועקים לנו "להתראות בתל אביב ובחיפה", או: "הכיוון - מערב".

במצב כזה של החלטה בחוסר ודאות, ודאי נעשתה ונעשית עבודת מטה מאד מאד רצינית. כי הרי על-מנת להעריך נכונה את התועלות והנזק האפשריים מנסיגה כזו, נדרש לפחות לפרק את הבעייה לגורמיה, לאתר בה פערים, לאסוף נתונים, לחקור את הנתונים הנאספים, לבחון אלטרנטיבות שונות, לתת משקלים והסתברויות לאלטרנטיבות, להקשיב לרחשי הלב לאינטואיציה ולניסיון החיים - ואז להחליט או לפחות לצמצם את כמות האלטרנטיבות להחלטה.

אני בטוח כי מאות ואלפים של מקבלי משכורת מאוצר המדינה המדולל, יושבים יום וליל, ומבצעים עבודות מטה ועבודת שטח, על-מנת להביא בפני קברניטינו את מיטב הנתונים המבצעיים והמודיעיניים על היבטיהם השונים, ובכלל זאת הם עושים סקרים בקרב הציבור הישראלי-פלשתיני או בקרב חתכים מהם, סטטיסטיקאים ומטמתיקאים עוזרים ודאי לצוות המקצועי בחישוב תוחלות הנזק של האלטרנטיבות השונות, והכל על-מנת להגיע למסקנה אופטימאלית.

בעצם, אני לגמרי משוכנע כי הנושא הזה כבר מאחורינו, כי הרי ראש הממשלה כבר החליט, ואנו הרי כבר יודעים (על-פי דוח שטייניץ) שממשלת ישראל יודעת לשקלל אלטרנטיבות - אז אפשר ללכת לישון בשקט.

ואז באים השר כץ וראש הממשלה שרון ותוקעים לנו את המשאל של הליכוד.

מה, לא חראם על כל העבודה שעשיתם? איזה מודיעין יש להם לחברי הליכוד?; מה הם (כקבוצה) מבינים בגבולות בטוחים יותר או פחות?; איזה כלים יש להם על-מנת לשקלל את האלטרנטיבות? ובכלל, האם מממשלת ישראל תקבל החלטות הנוגדות את המלצת הדרג המיקצועי, את האינטואיציה והניסיון של ראש הממשלה וסגניו ואת דעת רוב השרים וחברי הכנסת בגלל אחוז או שניים שהצביעו או לא הצביעו במשאל הליכוד?

חשוב לראש הממשלה לדעת מה חושבים בוחריו, בייחוד לאחר ששינה מדיניות במהלך הקדנציה. אך ראש ממשלה וממשלה, אשר איבדו את תמיכת ציבור הבוחרים שלהם, לא יכולים "לחזור הביתה" (לבית ז'בוטינסקי) עקב משאל זה או אחר, הם יכולים לכל היותר ללכת הביתה (להתפטר) אם איבדו את בסיס התמיכה בהם.

כל ניסיון להפקיד בידי חברי הליכוד (או חברי עבודה, שינוי, ש"ס ואחרים) את ההחלטה על הנסיגה מעזה, ימיט אות קלון על דרך קבלת החלטות הרות גורל במדינת ישראל, ויקרב אותה עוד ועוד לשיטות הנוהגות אצל שכנינו.

אם ירצה ראש הממשלה לשמוע דעתו של פורום זה או אחר, אנא ישמע; ירצה לערוך סקרים, אנא יערוך. עם ישראל ומדינת ישראל לא ששים להתפוצץ ברחובות, הם רוצים פתרון, ולכן נותנים לראש הממשלה את כל הכלים ואת כל התקציבים על-מנת להגיע להחלטה הטובה ביותר. יש פורום אחד המוסמך לאשר או שלא לאשר את מדיניות הממשלה: כנסת ישראל. החלטות שני גופים אלה נתונים לביקורת של בית המשפט - וזהו. חברי הליכוד, מרכז הליכוד - אינם זרוע מזרועות השלטון, ואין להם כל חלק בהחלטה מסוג זה (למעט אם ישפיעו, טרם החלטה, בדרך דמוקרטית על מקבלי ההחלטות, חברי הממשלה, וחברי הכנסת).

ויש הסוברים כי בסך הכל מדובר כאן בכיסוי תחת, ניסיון לכסות באופן פרטיזני וחלטוריסטי על עבודת מטה זעומה, ועל חשיבה מינימליסטית טרם קבלת ההחלטה - אך אני לא עימהם - אם כך היה, ועדת החוץ והביטחון של הכנסת ודאי היתה עושה שם סדר, ויושב-ראש המועצה לביטחון לאומי ודאי היה מתפטר.