תורתם מול אמנותם

הרוחות סערו בעקבות אישור חוק קצבאות האברכים בישיבת הממשלה. עיתון 'הארץ' תקף את הפוליטיקאים החרדים שהרגילו את קהלם "לחיות על חשבון הציבור בעזרת קצבאות ומענקים" (20.12.10).

על כמה אברכים חרדים מדובר? בחומר שהונח לפני השרים לקראת ישיבת הממשלה (נספח מספר 461) מופיעה הערכה מוסמכת: "כיום יש כ-30 אלף חרדים בני 22+ במעמד דחויי שירות". זהו המספר.

30 אלף פרזיטים, שבתקציב שאנו מפרנסים אותם אפשר היה למנוע את שריפת הכרמל, לקדם את הסטודנטים, לשדרג את הפריפריה, לצמצם את הפערים החברתיים, להקפיץ את הצמיחה הכלכלית ומה לא.

אבל אם נתבונן נכוחה נמצא שישנו עוד ציבור שהתרגל "לחיות על חשבון הציבור בעזרת קצבאות ומענקים", ובו 'הארץ' דווקא תומך - הברנז'ה של האמנים בישראל. גם הם מונים - ממש כמו האברכים החרדים - אלפי אנשים לא יצרניים, שנויים במחלוקת, המקדישים את עצמם לענייני רוח ומתפרנסים על חשבון הציבור. וגם כאן מדובר בתופעה מגזרית ברובה: "נתון מדאיג: כ-40 אחוזים מההקצבות [לתרבות] מופנים למוסדות בתל אביב, שתושביה מהווים כ-5 אחוזים בלבד מאוכלוסיית המדינה" ('גלובס', 26.5.09).

ובכן, כמה אמנים כאלה אנחנו מפרנסים? בואו נשמע את הדברים מפיהם. בישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת ביום כ"ט בתמוז התש"ע (11 ביולי 2010), שעסקה בתקציב תמיכות במוסדות תרבות, אמר עופר סלע, מנכ"ל הסימפונייטה של באר-שבע: "מרביתו של התקציב, תקציב התרבות בכלל והתמיכה הממשלתית שהיא רק חלק קטן ממנו על אחת כמה וכמה, הולך למשכורות... רמות השכר בתחומים שאנחנו עוסקים בהם - ועזבו את עשרת הכוכבים שכולם יודעים למנות את שמם - נגן תזמורת מן השורה מקבל 5,000-4,500 שקלים לחודש ברוטו". "וזו עבודתו היחידה?", הקשה היו"ר, זבולון אורלב. "זו עבודתו העיקרית", ענה עופר סלע, "הוא עובד בעיקר בזה ונאלץ להשלים את משכורתו... אני לא רוצה לספר לכם איפה אני מוצא נגנים משלימים את משכורתם... אנחנו מעסיקים בתעשיה הזאת מעל 20 אלף אנשים, מעל 22 אלף אנשים, ועוד אלפים רבות (השגיאה במקור. מ"ק) שמסתובבים מסביב לה ונותנים לה שירותים".

אני דווקא אוהב מוזיקה קלאסית, אבל בכל זאת, מדובר במעל 22 אלף איש שבתקציב שאנו מפרנסים אותם אפשר היה למנוע את שריפת הכרמל, לקדם את הסטודנטים, לשדרג את הפריפריה, לצמצם את הפערים החברתיים, להקפיץ את הצמיחה הכלכלית ומה לא.

ההשוואה כמובן אינה סימטרית לחלוטין. מצד אחד, האמנים, לפחות רשמית, שירתו בצבא, אם כי לא אופתע לגלות שהפער בתחום זה איננו גדול מדי. מאידך-גיסא, האברכים אינם מקבלים כ-4,500 שקלים למחייתם, אפילו לא חצי מזה, ולהם כידוע אסור להשלים הכנסה.

אבל מה שחשוב הוא העיקרון. מתברר שגם לעשירון הנאור יש מעגל - בסדר גודל מספרי דומה - של עשרות אלפי אנשים לא יצרניים, שנויים במחלוקת, המקדישים עצמם לענייני רוח והתרגלו "לחיות על חשבון הציבור בעזרת קצבאות ומענקים". בל נשכח ש"מרביתו של תקציב התרבות... הולך למשכורות", ושחלק לא מבוטל מן האמנים הללו לא רק שאינם יודעים לומר תודה לציבור המפרנס אותם, אלא שאדרבה, לפעמים הם אפילו יורקים עליו, עם נגיעות אנטישמיות פה ושם.

ודאי - צריך תורה וצריך תרבות. אז מה עושים עד שאלה יפסיקו להשתמט ואלה יפסיקו לירוק עלינו, עד ששני המעגלים הללו יזדהו עם כלל הציבור הישראלי המפרנס אותם, במקום להתנכר אליו? לא הרבה בשלב זה, אבל לפחות דבר אחד אפשר לעשות: בכל פעם שצרחני התרבות למיניהם יתגוללו על האברכים החרדים, ראוי להעמיד בפניהם את תמונת הראי הזאת: גם אצלכם ישנם אוכלי חינם.