די משה די

משה, כן אני מרשה לעצמי לקרוא לך משה ולא אדוני הנשיא לשעבר, אולי די.

רחם עלינו.

אל תעשה את זה לנו הישראלים, אל תיתן למצלמות לצלם אותך מתייצב למאסר. אתה, שישבת על הכיסא שהוצע לאלברט איינשטיין ושישבו עליו, חיים ויצמן, זלמן שזר ויצחק נבון כל אחד עם סגנונו ובתקופתו.

אל תעשה את זה לגילה, כן גילה לא רק אתה קיים בעולם, אל תרמוס אותה עוד, תפסיק לחשוב רק על עצמך, אתה לא לבד בעניין חביבי. תן לה מנוח לנפשה, תן לה לנסות לחזור לחיים ולסיים את הסיפור המתמשך הזה.

אני מתחנן בפניך, שלח את עורכי הדין שלך לפרקליטות בפעם האחרונה, הצע פיצוי הולם למתלוננות, שלם להן הון, צרף לתשלומים מכתב התנצלות כן, מלב אל לב, להן, למשפחותיהן והכי חשוב, כן הכי חשוב, לנו הציבור הישראלי הדומם.

תגיד לנו שאתה מצטער, ספר לנו שאתה מבין שטעית, פעמיים, פעם אחת כשעשית את המעשים ופעם שנייה שהכחשת את המעשים עד הלום. התנצל. קח אחריות. מכאן הכול יהיה יותר קל.

כנס מסיבת עיתונאים, פרוץ בבכי בלתי נשלט ושפוך ליבך מול כולנו, בקש סליחה מכל מי שרק אפשר: מהמתלוננות, מבני המשפחה שלהן, מגילה, מבני המשפחה שלך, בניך ובנותיך, נכדיך ונכדותיך. שכנע את כולנו מול המצלמות שאתה באמת מתחרט, שאתה באמת מבין. שכנע אותנו באותה אדיקות ששכנעת אותנו אז שאתה בעל סף גירוי נמוך כל כך, שאתה כוחני להחריד ובעיקר שאתה אשם.

שכנע את הרכב השופטים שאתה מבין את חומרת מעשיך, את ליקוי המאורות שהבאת במו ידיך (ולא רק) עלינו הציבור הישראלי, עלי ועל שכמותי, שרצינו שתוכיח שאפשר לבוא מישראל השנייה ולהיות בן אדם ולהצליח בתפקיד רם וסמלי כל כך.

שכנע אותם, הם יבינו ואולי גם הפרקליטות תבין, שאין כל צורך שתרצה עונש מאסר. שחיינו הלאומיים יהיו שלווים יותר ושפויים יותר אם נבין כולנו שאתה מבין שאתה חולה, שהתנהגת באלימות וברוע כלפי המתלוננות תוך ניצול השררה שאנו שמנו בידיך, אוי לנו.

אל פחד, אם הפרקליטות לא תבין, השופטים יבינו ואם גם הם לא יבינו, נפנה כולנו יחד למחליפך בתפקיד שלבטח יבין את המשמעות הקשה עבור כולנו באם תושם אחרי סורג ובריח.

עשה לפרשייה הזו סוף מוחלט, עצור את כדור השלג הענק הזה בטרם יתרסק לבדו על חומות כלא מעשיהו כשאתה במדים כתומים לשנים ארוכות וקשות. אל תיתן לפרק השני בקריירה שלך להסתיים הכי גרוע שאפשר. צמצם את הנזקים לכולם, גם לעצמך.

עשית את כל הדרך מקרית מלאכי לקריית הממשלה ומשם לבית הנשיא. אל תעשה את הדרך מבית הנשיא לכלא מעשיהו. זה אולי מגיע לך, בעצם לא אולי, זה מגיע לך, אבל זה בטח לא מגיע לנו.