לא משחק ילדים

• (נחמן פביאן מראיין את ד"ר אפרים לאור)

שנת 2010 החולפת תירשם בהיסטוריה האנושית בין היתר כשנת שיא במספר ההרוגים כתוצאה מאסונות טבע ורעידות אדמה. לפי חישובים של הארגון המטאורולוגי העולמי, מספר הנספים בעולם באסונות הגיע ל-260 אלף, לעומת 15 אלף בשנת 2009.

בשנת 2010 עלה מספרם של הקורבנות מאסונות טבע על סך כל ההרוגים מפיגועי טרור בעולם ב-40 השנים האחרונות. האסונות התרחשו ב-59 מדינות בעולם, ומספר ההרוגים הגדול ביותר היה ברעידת האדמה בהאיטי. לפי נתונים רשמיים, 220 אלף איש מצאו בה את מותם ולפי הערכות שונות מספר ההרוגים הגיע ל-300 אלף איש.

ד"ר אפרים לאור הוא מומחה בעל שם עולמי במדיניות, אסטרטגיה וניהול של מצבי חירום.

הוא מגדיר את מקצועו כאפר"נאי, כמי שבתוקף השכלתו האקדמית וניסיונו ב-20 השנים האחרונות, מתמחה בחילוץ, הצלה ומתן סעד בזירות אפר"ן - ראשי תיבות של "אסון-פתע-רב-נפגעים".

ד"ר אפרים לאור הוא אלוף משנה (מיל.), פיקד על חטיבה 7 של גייסות השריון ובעל צל"ש ממלחמת יום כיפור על רוח התנדבות, תושייה ודוגמה אישית. ד"ר לאור מייעץ לערים ולממשלות ברחבי העולם, ובכלל זה לממשלת ישראל, בכל הכרוך בניהול אירועי חילוץ והצלה בזירות אסון.

כיום חבר לאור בצוות להערכת צרכים ותיאום המענה של האו"ם בזירות אסון - UNDAC - ומוסמך על-ידי האיחוד האירופי להערכת צרכים בזירות אסון. מתוקף תפקידיו אלה הוא מגדיר עצמו כ"שמאי בינלאומי לאסונות". ב-18 השנים האחרונות עומד לאור בראש הארגון FIRST המאגד 12 יחידות חילוץ התנדבותיות בארץ וכיום הוא שוקד על הקמת יחידה לסיוע בינלאומי בנסיבות אפר"ן ועל הנהגת תוכנית מקיפה ללימודי אפר"ן לתלמידי תואר שני במסגרת מכללת וינגייט בשיתוף עם טכניון מפינלנד, אשר בה הוא מרצה באוניברסיטת טמפרה ובפני כוחות הביטחון המקומיים העוסקים בפעילות חילוץ.

השיחה בינינו התנהלה בעודנו יושבים במרפסת ביתו במושבה כנרת המשקיפה על ימת הגליל ועל הרי הגולן.

האם אתה אזרח העולם המדלג מזירת אסון אחת לשנייה?

בשום פנים ואופן לא. אני יהודי פרובינציאלי ציוני, לאומי גאה, האוהב את עמי ואת ארצי החשובה לי מעל לכל. כל חיי הבוגרים עשיתי למענה כל מה שנדרש, וכמו רבים מבני דורי אני נכון להקריב למענה ככל שיידרש ממני.

ובחוץ לארץ?

בחוץ לארץ אני עושה כל מה שביכולתי כדי להציל אנשים, מבלי לשכוח שאני ישראלי מהמושבה כנרת. בזירות אסון שבהן פועלים רבים מאומות ולאומים שונים איני רוצה להידמות לאף אחד מהם או להיות כמוהם. אני רואה בהם עמיתים ושותפים למשימות. ידוע לי שכישראלי, אני חלוק עימהם בנושאים רבים, אבל אינני מרשה למחלוקת, חריפה ככל שתהיה, להאפיל על פעילותנו המשותפת.

פעלת במדינות עוינות לישראל?

פעלתי במדינות ועם אנשים העוינים לישראל, וגם עם אלה המגלים כלפינו יחס ידידותי, ומעשַי מעידים שהתייחסתי לפעילות של הצלת בני אדם מבלי להבחין במוצא ובדת שלהם. עם זאת, כאשר הייתי צריך להילחם, לא לחצתי על ההדק בכדי לא לפגוע.

מה מעמדה הבינלאומי של ישראל בתחום ההצלה?

ישראל משמשת כתובת למדינות שנזקקות בדחיפות לסיוע הומניטרי. מימדי הסיוע שהיא מעניקה הינם גדולים ביחס לגודלה ולמספר נתיניה. הוויה זאת מעידה על יכולת מרשימה והערכה לנדיבות העם בישראל וממשלתו.

באלו מסגרות ניתן הסיוע?

הסיוע המוגש על-ידי ישראל הוא ממשלתי, ציבורי ופרטי, והוא המריא למימדים כאלה שמן הראוי להקדיש מחשבה הן לתכליתו והן למתכונתו. על ממשלת ישראל לעצב חבילת מטרות ואמצעים לחילוץ, הצלה וסעד לזירות אסון-פתע-רב-נפגעים (אפר"ן).

מהו ההכרח בתיאום אם מדובר במתנדבים?

את "כוחות שוק" מאיישים אינטרסנטים, ולפעמים האינטרסים מגוונים מדי ואינם משוכללים דיים להתמודד עם נסיבות אפר"ן. לכן יש צורך במיקוד. משלחת חייבת להיות ממוקדת בתפקידיה ובמשימותיה. יש לנסח את הישגיה במונחי תפוקה, לכל גוף ויחיד. יש לדחות בנחישות השתתפותם של "תיירי אפר"ן". אם מתקשים להגדיר משימה אופרטיבית ליחיד או לגוף למשך מרבית זמן שהותם בזירת האסון, אות הוא שנוכחותם במשלחת מיותרת.

מהם גבולות הסיוע ההומניטרי שיכולה ישראל להעניק?

מצבי חירום עתידיים בהיקף שניתן להגדירם כ"מעל קטנים" יוצרים בעיות בסדר גודל העולה על כושר המענה של הממסד בישראל. העובדה שישראל מסייעת למדינות במצוקה מעידה על יכולת נקודתית מרשימה, אך מסתירה תת-יכולת להגן על תושביה באפר"ן.

מתי מתרחש אסון?

מעשי אדם או מחדליו הופכים את התופעה לאסון. לכן, יש לאמץ אסטרטגיה של הפקת לקחים קודם לאירוע במקום בדיעבד, ובמילים אחרות - לנצל כל הזדמנות לאמן ישראלים רבים ככל האפשר להתמודדות ממשית בזירת אסון פתע רבת נפגעים ו"לעשות סטאז'" בשטח.

מהם העקרונות להרכבת משלחות הצלה?

משלחת צריכה להיות קונסורציום של הרכבים משימתיים מטעם ממשלת ישראל ועם ישראל. במשלחת חייבים להשתתף שליחי גופים ציבוריים, שירותי כבאות, משטרה, אנשי אקדמיה, גורמים עסקיים ומתנדבים. כל הרכב משימתי יפעל במתכונת אוטונומית כראוי לזירת אסון ומטלות מסוימות תיעשינה במשותף.

ובכל זאת מדובר במשלחת אחת. מהן התכונות הנדרשות מראש משלחת כזאת?

ראש המשלחת ועוזריו חייבים לדעת לפרש את מדיניות הממשלה בהקשר הקונקרטי לזירת הפעולה ולפרט קריטריונים וסטנדרטים ל"עשה" ו"לא תעשה" במונחים אופרטיביים. מפקד המשלחת יוסמך כפוסק בלעדי לתחילתה ולסיומה של פעילות גופים ויחידים בזירות האסון.

וב"הקשר הישראלי"?

לדעתי, יש לאייש את המשלחת מתוך אלה המיועדים לעסוק בהיערכות, במענה או בשיקום, של מקרה אסון רב נפגעים בארץ. פועלם יועיל לקורבנות בחו"ל ובמקביל יוסיף לניסיונם המבצעי שניתן יהיה ליישמו בישראל.

המצב האידיאלי הוא כי לכל מועמד למשלחת עתידית יהיה מינוי לתפקיד בנוסף על תפקידו בצבא, בשירותי הכבאות, במשטרה, במשרד הממשלתי ובאוניברסיטה. מאגר המינויים ישמש לאיתור מועמדים לפי הצרכים, ומתוכם ייבחר הרכב קונקרטי לכל משלחת. על המינוי לבעלי תפקידים להיות אישי, ותוקפו יפוג כאשר נושאו נקלע למצב המחייב היעדרות מהשליחות.

מהם מקורות כוח האדם להרכבים המשימתיים?

מקורות כוח האדם מצויים בגדודי חילוץ צבאיים, שירותי כבאות, גופי רפואה, מפקדים וחיילים בעוצבות סדירות, יחידות משטרה, גופי סעד ורווחה, ארגוני מתנדבים, עובדי חברות תשתיות ובנייה ואנשי מחקר שיועסקו בהפקת לקחים לתנאי ישראל. כל אלה יבואו מהמגזר הממשלתי, הציבורי, ההתנדבותי והעסקי.

בנוסף, יש לדעתי למנות נושאי תפקיד ייחודי בדרג של שגריר לעניינים הומניטריים במשרה מלאה. תפקידו יהיה לסייר בזירות האסון, לזהות תורות הפעלה חדשניות, ציוד, הרכב כוחות, שיטות הטסה ופריסה מהירה וכל דבר רלוונטי לטיפול בזירות אסון בישראל. בנוסף, הוא יהיה אחראי ליחסי הציבור של פעילות מדינת ישראל.

על שגריר לעניינים הומניטריים להיות בעל סגולות מקצועיות בולטות, להקרין ידע ואמינות ולהתברך בכושר דיבור.

הנפת הדגל הישראלי בזירת האסון


מדוע לא יעשו זאת הנציגים הדיפלומטיים של ישראל בדרג של שגריר?

הנציגות של ישראל - ובראשה השגריר, וכן הנספחים, הקונסולים ושליחי מוסדות בארץ היעד - מהווים חלק בלתי נפרד מן המשלחת ההומניטרית. לדעתי, יש לעגן את המטלה בהגדרת תפקידם ולהכשירם למשימה. נציגות ישראל צריכה להכין מראש מקורות למתורגמנים, מידע אודות ישראלים ויהודים, רכב מבצעי, טלפון ברשת מקומית, מקורות לרכש מזון, מי שתייה וציוד משקי. על הנציגות הדיפלומטית יוטל התפקיד לתאם עם השלטונות המקומיים, להכין ניירות עבודה המתייחסים למנטליות המקומית, שיכללו לימוד מוקדם, במידת האפשר, של התנהגות האוכלוסיה במצבי לחץ ואף הכרת מנהגי האבלות. כל זאת, כדי לסייע לשווק את שירותי המשלחת לנזקקים בפועל ובכוח.

בזירות אסון יש חללים רבים, מהו תפקידה של משלחת החילוץ בעניין זה?

זיהוי חללים וקבורתם מהווה נדבך מהותי לשיקום אישי וקהילתי מוצלח. אנשי זיהוי קורבנות אסון - זק"א, חייבים להתאמן בזירות אסון כאשר יש גופות בשטח, לצורך התנסות במסות של חללים ובמבחן עמידות.

והתזמון?

הניסיון בהודו חזר ואישש את הדחיפות שבהגעת כוחות בשטח להצלת חיים. כוחות ישראלים צריכים להתחיל לפעול בזירת אסון תוך 12 שעות מפרוץ האסון בכל הרדיוס האירופאי עד הודו. על חברי המשלחת להתייצב מצוידים בנמל התעופה בן-גוריון תוך 6-3 שעות מקבלת ההודעה, ועל המערכת מוטל לגבש מתכונת ושיטות להטסה מהירה מדורגת של מרכיבי המשלחת לזירת האסון.

ואם הסיוע לא נתבקש רשמית על-ידי הנזקקים בטווח זמן כה קצר?

סיוע הומניטרי שבוי ב"שגיאות של תפיסה". ממשלות, ובכללן הישראלית, מתנות שיגור סיוע הומניטרי בבקשה מפורשת מריבון זירת אפר"ן. הריבון נמנע מבקשת סיוע מסיבות מגוונות, ובעיקר בגלל הצורך לקבל החלטה לבקשת סיוע בדרג הממשלתי.

העיכוב הוא משמעותי, שכן הוכח כי התועלת המהותית מובטחת למתייצבים בזירה בין השעה שלישית אחרי הרעש או הצונאמי ועד תום שתי היממות הראשונות מתחילת האירוע.

לדעתי, הכרחי להסיר בזבזני זמן שמקורם במכשלות שכליות והגבלות מנהליות, ולחתור לתחילת העבודה בזירת האסון כמה שיותר מהר.

לדוגמה?

מתנדבי FIRST הפועלים כאנשים מן השורה וכמתנדבים למען אנשים מן השורה, יכולים להגיע לזירות אסון תוך 3 עד 18 שעות מפרוץ האירוע בעל נפגעים רבים. פעילותם פטורה, למעשה, מהרשאות. ואילו משלחת רשמית כרוכה ביחסים בין ממשלות, וזוכה לשהות לכוונון של פרופיל הפעילות בהמשך. אם הממשלה תחליט לשגר משלחת "כבדה", תהווה המשלחת של FIRST חייל חלוץ, שיניף דגל דקות לאחר פניית ארץ היעד.

אם הממשלה תחליט על מעטה לא רשמי, או על הגוון של משלחת הסיוע, גם אז תייצג FIRST את הישראלים מן השורה.

מהם מקורות מימון המשלחת?

לדעתי, המשלחת תמומן בגבולות תקציב פעולה ואימונים רב שנתי שוטף. לגבי האימון, יש לשקלל חילוץ בחו"ל כשווה ערך חלופי לאימון בישראל.

כיצד פועלים בחו"ל במסגרת תקציב מצומצם?

אנשי המשלחת חייבים להתכנס לסטנדרטים הרווחיים בזירות אסון. כלומר, לשהות באתרי הרס 24 שעות ביממה, כאשר הם רק עובדים או ישנים. בדרך זו צוברים בין 150 ל-250 שעות פעילות ריאלית. אנשי המשלחת ניזונים ממנות קרב או ממזון מקומי, שותים מים מטוהרים, לנים באוהלי צוות, עושים צרכיהם כמקומיים ומוותרים על תשלומי אש"ל הנהוגים בשליחויות בחו"ל.

ומה לגבי אבטחת המשלחת?

לדעתי, יש להקל את דפוסי הביטחון בזירות אסון. מניסיוני חשתי שכללי ביטחון שנהגו כאשר פעלנו בהודו ובטורקיה הטילו עומס מיותר על העוסקים בפעולות החילוץ וגזלו זמן יקר מציאות, סירבלו והביאו לצמצום פעילות הכרחית. לעומת זאת, יש לדעתי להחמיר את דפוסי הבטיחות בזירות אסון, כמו למשל התרחקות ממבנים, למעט לצורך חילוץ, הימנעות מקרבה למקווה מים אלא אם יש הכרח בכך, נקיטת זהירות משרפות ומדליפות של חומרים מסוכנים והרחקת סיכוני פסולת טיפול רפואי.

פעמים רבות ישראל לא קוטפת את הפירות שיכלה לקטוף בזכות הסיוע שלה. מעבר לתכלית ההומניטרית לקורבנות אסון ולצמצום ככל שניתן של הנזק הבלתי הפיך לבריאות של כמה שיותר אנשים, התכלית העיקרית היא אימון לקראת הצפוי בישראל במקרה של אסון עם נפגעים רבים, ובעיקר מדובר ברעידות אדמה.

ובאשר לתרומה הכלכלית האפשרית?

לישראל כושר פיתוח של אמצעים ואנחנו, הישראלים, יודעים להתאים עצמנו בגמישות מקצועית למתן פתרונות מהירים ולזיהוי צרכים. כאשר בזירות אסון מוזרמים מיליארדים רבים, אנו יכולים "לנגוס" שבר של פרומיל.

מהם התרחישים האפשריים אצלנו?

לפי התחזיות, עלינו להתכונן, במקרה של רעידת אדמה, ל-160 אלף הרוגים, ל-36 אלף לכודים מתחת להריסות, לכ-90 אלף פצועים בדרגות שונות. לכ-400 אלף עקורים מבתיהם, ולנזקים ל-130 אלף מבנים בדרגות שונות - מקריסה ועד לנזק שתיקונו יארך מספר שבועות.

מהן היכולות שלנו במקרה זה?

הפער בין הצורך והיכולות הוא של פי-עשרה, ובחלק מהדברים הוא פי-אלף בין הבעיה ובין היכולת לפתרה.

לדוגמה?

נוכח צפי של 30 אלף אתרים שיינזקו, אנו יכולים לטפל אולי במאות. הבעיה חמורה יותר כאשר מדובר בזיהוי קורבנות, כאשר המדינה לא ערוכה לקבורה של רבים בשל הכללים שלנו בנושא הדיוק בזיהוי לפי דנ"א.

ובמקרה של ניהול זירות נזקים בערים ובישובים?

בהעדר הכשרה למטפלים באסון רב נפגעים, מונו כ"עוזר ראש העיר" לענייני חירום קצינים בעלי הכשרה אפסית, שפיקדו בעבר על גוף לוחם ועברו למערך העורף והתמנו למפקדי מחוזות ונפות. גם חיילים אינם מתאמנים, ודי בדוגמה של שריפת יערות הכרמל כדי להיווכח כי לסיוע נשלחו טנקיסטים, חיילי חיל רגלים והנדסה ואף חניכי קורס טייס, שהם חסרי כל ידע בהתמודדות באסון רבתי.

האם לטענתך מדינת ישראל לא ערוכה כלל וכלל?

זה לא נכון להתייחס כך לנושא. אחרי פעולה של ועדות ממשלתיות, יש לממשלה תוכניות אופרטיביות לצמצום קורבנות בקרב האוכלוסיה במקרה של אסון, פורסמו תקנים לבנייה ונוצרו מנגנונים לתיקון וחיזוק מבנים ולטיפול בחומרים מסוכנים. עם זאת, הוזנח הטיפול במבנים של בתי ספר ובאימונים אמיתיים. תרגיל "נקודת מפנה" המפורסם בוצע לכאורה בהצלחה, אך במציאות נתגלו כשלים חמורים ונשפך כסף רב ללא תועלת.

כיצד ניתן לשפר את המצב?

הטיפול בנושא נתון בידי משרד התשתיות שמבחינה תקציבית כבול למשרד האוצר. הלקח העיקרי משריפת הכרמל הוא שיש לייצור ערוץ בין משרדי ממשלה - האנרגיה, הפנים, ביטחון פנים - לבין מערכת הביטחון, כדי שזו תשותף במלואה בטיפול מקצועי במקרי אסון.

מי לדעתך צריך לרכז את הפעולה?

הכרחי שראש הממשלה יתניע את התהליך של ריכוז המערכות לפעולה משותפת במקרי אסון, ועליו לנהל, לפחות פעם בחודשיים, ישיבת מעקב. אם ראש הממשלה יקדיש למטרה זו כ-10 אחוז מהזמן שהוא הקדיש בשריפה האחרונה בכרמל, ואם מסביבו הכל יבינו, מתוקף חקיקה ואכיפה, שהטיפול באסון רב נפגעים הוא נושא רציני, ולא סעיף שמופיע ואינו מנוצל או כלל לא מופיע בספר התקציב, אזי נוכל להתמודד עם מציאות עגומה בזמן אמת.