בתקופת אוסלו הוקם ע"י ממשלת רבין צוות אכיפה מיוחד שהופעל לפי "נוהל מעקב ותאום", שהוסתר מהציבור, ושהנהיג נורמות אכיפה נפרדות ליהודים תושבי יש"ע לעומת יתר אזרחי המדינה. בראש הצוות עמדה עו"ד טליה ששון (מס' 7 ברשימת מר"צ לכנסת הנוכחית) והוא כלל מפקדה משותפת לגורמי פרקליטות, צבא, מנהל אזרחי, משטרה ושב"כ לאכיפה דורסנית נגד
מתנחלים. לאחר חשיפת הצוות ומעלליו ע"י ארגון זכויות האדם ביש"ע, ביטלה ממשלת נתניהו הראשונה את הצוות והקימה תחתיו צוות כלל ארצי ומגזרי לטיפול בהסתה והמרדה. השינוי היסודי הזה בהגדרת התפקיד לא הוביל לשינוי בשטח והצוות המשיך באכיפה סלקטיבית, הפעם תוך חריגה מסמכותו. משנת 2004 עומד בראשו עו"ד שי ניצן, שבגיבוי שערורייתי של היועצים המשפטיים ל
ממשלה החמיר את החריגה הזו.
כך נראית פעילותו של "צוות מניעת הסתה": עיסוק בעקירת מאחזים, ריבוי מעצרים להשגת "שחרור בתנאים מגבילים" ככלי להרחקה (כולל לחץ בוטה על שופטים בכמה מקרים), העמדה לדין בתיקים חסרי סיכוי וערעורים בלתי פוסקים לצורך טרטור, הוצאת צווי הגליה מנהליים, דרישת עונשי מאסר לעבירות פעוטות, מעצרי מנע, כל מסע האכיפה המפלה בתקופת ההינתקות והמאבק נגד חוק החנינה, צווי שטח צבאי סגור פוליטיים חסרי יסוד ביטחוני, איסוף נשק ממתנחלים תוך הפקרת ביטחונם, ועוד. כשנכנס ניצן לתפקיד נעלמה סופית הזיקה להגדרת משימתו. הצוות החל לעסוק בסוגיות של אכיפת חוק ביו"ש באופן פורמאלי, והשיקולים בנוגע לעבירות ההסתה וההמרדה עברו מהצוות אל שי ניצן עצמו. לאחרונה השתדרגה הפעילות 'נגד הסתה' עם חידושים כגון הטלת "מכסות מינימום" של העמדות לדין על עבירות תכנון ובניה ביו"ש והעסקת תובעים חיצוניים בשכר שבא מתקציב הביטחון לתביעת "עברייני בנייה", עוד לפני ההקפאה.
ב-2009 נחשפו פרוטוקולים סודיים של הצוות. 12 מתוך 14 דיונים עסקו באכיפה מוטית נגד מתנחלים. השם שהתנוסס: "צוות אכיפת החוק בשטחים". אותם משתתפים, אותן שיטות.
ובינתיים בשמאל: בספטמבר 2008 התפרסם סרטון ממופע התרמה עבור אנרכיסטים. זמר להקת "נכי הנאצה", פדריקו גומז, נשמע אומר לקול צהלות הקהל: "אם אתם רוצים לדמיין מה זה שלום אמת תחשבו על הראש של
אהוד ברק תקוע על בזנ"ט (ברזל זוית)... שמתישהו נוכל להעמיד את כל האנשים במפלגת העבודה והליכוד, כל הבני ז__ שמאיישים מחסומים... נוכל להעמיד בשורה ופשוט לירות בהם אחד אחד".
בשיר "סולחה עם החמאס" דורשת הלהקה תוספת טרור: "מתי יפוצצו קניון? מתי יפוצצו את הבורסה בתל אביב? מתי יפוצצו את השרתון, הבימה, תחנות הטלוויזיה והכבלים? מתי ישחטו בסכין את התושבים של הווילות בקיסריה ובסביון? מתי אני אראה נהרות דם של עסקני הנדל”ן משקים את האדמה במקום להפוך אותה לנכס וניירות? אין מספיק טרור! באחד השירים של להקות אנרכיסטיות התבטאה השנאה למתנחלים בחברון בשיר בשם '1929': "זאת אהבה פנאטית, שלי ולא שלהם, לראות אותם הופכים, לחבילות סבון... פה צריך יד חזקה, מעילי דובון מוצתים, ריח זקנים שרופים, עד הטקס הממלכתי, העשן יתפזר" (יונתן דחוח לוי, the marker cafe, 24.10.08).
להסתה הזו יש פנים ושמות. היא נעשית בגלוי ומתורגמת ע"י הקהל האוהד לאלימות שבועית במוקדים שבהם הם מסיתים ומובילים ערבים להתנגשויות עם חיילים ומתיישבים. במהומות שהחוגים הללו מארגנים אין כמעט שבוע ללא חיילים פצועים ומספרם הגיע כבר למאות, כולל חייל שאיבד עין ושוטר מג"ב שנפל מטרסה ונהרג. "מילים הורגות", כבר אמרנו?
ואיפה הצוות ל"מניעת הסתה" של שי ניצן החרוץ? אין לו זמן לשטויות, הוא עסוק ברדיפה נוסח סדום של בני המגזר המשרת והתורם ביותר, משניא עליהם את המדינה, רומס את הדמוקרטיה ומעמיק ומטפח את הקרע.
ייתכן שכעת נפל ניצן עצמו קורבן להסתה ונראה שהחשוד טופל באופן זריז ויעיל. אך במדיניותו, העניק לו שי ניצן נימוק מעניין שבו יוכל להשתמש: "כשראיתי שלא נוקפים אצבע נגד המסיתים לרצח ברק, מתנחלים ועשירים, חשבתי שזה מותר..."
עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
