שום דבר לא חשוב יותר משלמות הקואליציה

אם תרצו או תמאנו, "שלמות הקואליציה" קובעת את חיינו, את ההווה העגום שלנו ואת העתיד - זה שלא כדאי לנבא אותו - יותר מכל המרכיבים החשובים שהיו צריכים להיות בסיס חיינו בישראל.

הקואליציה מצוינת לנתניהו, לליברמן ולאלי ישי ושס, למפלגות הדתיות המצורפות, לחלק מבעלי ההון, המקורבים לשלטון, לשרים שתפרו להם תיקים (תיקים שממש המציאו אותם מתחת לאדמה) והם נהנים מכבוד, מחסינות, ממשכורת, הטבות פנסיות וכיוצא בזה. הקואליציה מצוינת, מן הסתם גם לאהוד ברק הנהנה ממה שהוא נהנה ולא ממהר לפרוש מהממשלה, למרות כל ה"עקרונות" המפלגתיים בשווי פרוטה.

קואליציה שלמה ומהודקת כזו שמתקיימת מובטח לה אורך חיים לא קצר - הנה כמעט עברו שנתיים - ואף אחד לא ייוותר על סיר הבשר. ליברמן ימשיך להשתולל כמו ילד מופרע בכיתה שלא אכפת לו מה המורה אומרת (המורה שלו היא ביבי) וימשיך לפנטז על שלטון כמו של פוטין. אלי ישי ימשיך להתבכיין על גורלו המר כחרדי מזרחי, ומהצד, תמיד מהצד יגרוף את מפל הזהב הזורם בצינור ההסכמים הקואליציוניים וההסכמים המתחדשים לבקרים לכויללים, ללא מתגייסים, ללומדים כל החיים ולא מפרנסים, לעושים ילדים כדי שהמיעוט החילוני או הדתי-לאומי ישלם עבורם וגם ילך לצבא במקומם.

שיחות הטלפון הנפלאות

מאז הימים בהם ניצח ביבי על שיחות הטלפון הבינלאומיות והזמין את בני כל העמים לכבות לנו את השריפה בכרמל, השתנתה פלאים שפת הגוף שלו ופניו קורנים מנחת. אין מאושר ממנו אין משוויץ ממנו. מלא נחת על כלכלת ישראל הנפלאה על כך ש""הגדלנו את מקומות העבודה וחיסלנו את האבטלה". ומה עם ממשכורות הרעב בהם חיים משפחות עובדים "המפרנסות" משפחות ב-4,200 שקל, שכר מינימום לחודש אחרי ההעלאה האדירה בשכר?

ומה עם קצב האינפלציה שהגיע כבר בסוף 2010 ל-4.6% ועוד היד נטויה להמשך עליות מחירי הדלק , המים ומה לא.

למרות מצב הרוח הטוב של האיש העומד בראשנו, עוד לא הוסדר עניין כיבוי השריפות, מצב התחבורה לא השתפר על-אף כביש האגרה החדש והמהמם שרק בעלי ממון אצים להשתמש בו כי רוב האחרים כורעים תחת נטל הפקקים ונטל מחיר הדלק. ליד פתחי הרכבות האומללות שנעצרו וקוויהן בוטלו, מצטופפים אלפי נוסעים מיואשים שהדרך לעבודת יומם היא ויה דלורוזה. אין רכבות, אין אפילו רכבות מצ'וקמקות. עכשיו בונים אותם. למתי? מי יודע?

רכבות ישראל היא סוגייה שרק לאחרונה פתאום צצה כבעלת חשיבות עליונה ורק זה עתה גילו שאי-אפשר להתקיים במדינה "מתקדמת" בלי רכבת ברמה של שנות האלפיים. הרכבת שכמעט ולא נוסעת, נחשבה עד עתה על-ידי חכמים רבים בשלטון למשהו לא נחוץ "כי זו ארץ קטנת ממדים ואפשר להסתדר עם מכוניות..." ועוד נימוקים מימי הביניים.

ביבי האחראי שלנו

ביבי האחראי הראשי לכל דבר במדינה, גם בתוקף מינויו למשל כשר בריאות וגם בתוקף תפקידו הנישא, מאושר מאין כמוה. למה? כי השלום עם פלשתין קרוב? כי היחסים הבין יהודיים בישראל מצויינים? כי היחסים עם מדינות העולם (לדעתו כנראה כולם מטומטמים) הם בשפל המדרגה? כי שר החוץ שלו מצפצף עליו קבל עם ועדה? כי מערכת הרווחה תומכת בחלשים? מה פתאום? ביבי מבסוט כי הקואליציה לא התפרקה כי ימיו בשלטון מתארכים לעומת ימיו בקדנציה הראשונה. אריכות ימים של ממשלה על בסיס קואליציה כה אידילית היא הוכחה לגדולת שלטונו והצלחתו כבוס הגדול של מדינת ישראל.

ביבי שלא פעם ראינו אותו מפוחד, חסר ביטחון, מתוח, מזגזג, משקר, נלחץ וכו, עכשיו רגוע, בטוח בעצמו, מלא מעצמו ו"הצלחותיו", מתפלש בכבוד שמרעיפים עליו המתחנפים, מתעלם ממה שלא נוח לו. איזה יופי, בונים חומות נגד מסתננים מסודן, בודקים ארגונים שמאלנים, "מאיפה הם מקבלים מימון", הופכים למדינת מקארתיזם, בתי חולים קורסים, מצב החינוך כה גרוע עד כי מערכת החינוך לא מסוגלת להעניק תעודות בגרות ליותר מחמישים אחוז!!! מהתלמידים.

הפנטסיות של ביבי והמציאות הקודרת

ביבי מתכונן להכות באירן, עם חיילי צהל וטייסיה עם טילים על מדינת ישראל, עם מלחמה עקובה מדם. שכח את "אל יתהלל חוגר כמפתח", נהנה מצליל הגבורה של הרעיון. אנחנו דויד ואירן גלית, אז ברור שננצח. לא חשוב שמאיר דגן, ראש המוסד הפורש קובע כי הפצצה של האירנים לא תהיה מוכנה לפני 2015. מי זה מאיר דגן? מישהו מיושן שיש כבר חדש במקומות. דור שלישי. ביבי יודע יותר טוב מכולם. הוא מזלזל בארה"ב, בארצות אירופה, בדעת הקהל העולמית במדיה העולמית. הוא פשוט יודע טוב מכולם. עובדה יש לו קואליציה חזקה שמחזיקה מעמד באש (בכרמל) ובלי מים (במאגרים במפעלי ההתפלות).

המשפט החכם

אהבתי את מה שביבי אמר השבוע למאזינים בוועידת הכלכלה: "אל תצפו למן מהשמיים ולא לגאז מהמים". משפט יפה ובעיקר פילוסופי-כלכלי ואינטליגנטי כמעט ברמה של משלי איזופוס או משלי קרילוב. אבל כשהדבר נוגע לשלמות כסאו ושמירת משרתו הרמה, ביבי מאבד את האינטליגנציה, כושר הניהול והחזון. כאן משתלטת עליו תאוות השלטון, תאווה עזה כשאול.

ואנו? אנה אנחנו באים?