הפקרות ברכוש הציבורי

בעיצומה של הסערה שפרצה במושב עמיקם בעקבות חשיפת השתלטותו של הרמטכ"ל המיועד לשעבר אלוף יואב גלנט על שטחים ציבוריים במושב עמיקם אמרה אחת התושבות הוותיקות במקום: "מה רוצים מיואב, הוא לא היחיד במושב שעשה זאת. אם תיערך בדיקה מדוקדקת יתברר שאין כמעט משפחה במושב שלא השתלטה על שטח ציבורי בהיקף זה או אחר". דומה שאין צורך להמתין לבדיקה מעין זו במושב עמיקם. סוד גלוי הוא שהשתלטות על שטחים ציבוריים במושבים הפכה למכת המדינה ואין פוצה פה ומצפצף.

הצרה הגדולה היא שבתחום זה אין דוגמה אישית. על פורצי הגדר תרתי משמע מצויים גם אישי ציבור ברמות שונות. אחד הבולטים בהם הינו שר התמ"ת שלום שמחון שכיהן עד לפני זמן קצר כשר החקלאות ולאורך שנים שימש כמזכיר תנועת המושבים ויש לו מהלכים רבים בהתיישבות העובדת שמזמן הפכה לאובדת.

ברוב חוצפתו פלש שמחון ליער של הקק"ל במושב אבן מנחם בגליל וסיפח את השטח לביתו. בני משפחתו המתגוררים במושב חיקו אותו וכך נהגו חברים אחרים במושב. מבקר המדינה בדק, אמנם, פרשה זו אך עד כה לא הוסקו מסקנות אישיות ואופרטיביות כלפי שמחון ובני משפחתו. הם וחברי מושבים רבים אחרים ממשיכים לצפצף על שלטון החוק ועושים בקרקעות המדינה כברכוש אישי שלהם. קרוב לודאי שאחת הסיבות ששמחון מנהל בשנתיים האחרונות מאבק להתמנות לתפקיד יו"ר הקק"ל קשורה לרצונו להיות בעמדה שלטונית בגוף שמחזיק בנתח גדול מאוד של קרקעות הלאום.

לשמחון היה בתחום זה מורה דגול ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון שעמד בתוקף על כך שמינהל מקרקעי ישראל החולש על כל אדמות המדינה יהיה מסונף למשרדים הממשלתיים שבהם הוא כיהן כשר וראשי הממשלה לשעבר יצחק רבין, שמעון פרס, יצחק שמיר, אהוד ברק וגם ראש הממשלה הנוכחי בנימין נתניהו (בתקופת כהונתו הקודמת) נכנעו לו.

כך נדד מינהל מקרקעי ישראל עם השר שרון ממשרד החקלאות למשרד התשתיות ומשם למשרד הבינוי והשיכון ואחר כך למשרד התמ"ת. רק כשנבחר שרון לראש הממשלה הפקיד את המשרד בידיו של אהוד אולמרט בידיעה שהוא יסייע לו לגנוב סוסים בדמוי דונמים. (כיום כפוף המינהל לשר הבינוי והשיכון מש"ס אלי אטיאס. אומ"ץ בודקת בימים אלה חשדות שאטיאס עשה יחד אחד עם שר הפנים אלי ישי מנהיג ש"ס כדי להשתלט על קרקעות מדינה באזור לוד לטובת הציבור החרדי תוך שימוש בתקציבים ממשלתיים שיועדו למטרות אחרות).

ואמנם, שרון בעל רמת המוסר הירודה דאג להשתלט בסיוע שני בניו עומרי וגלעד על קרקעות המדינה סביב חוות השקמים המשפחתית מבלי שקיבל לכך היתרים. היה זה תהליך סיפוח זוחל בלתי חוקי שנעשה בברוטאליות מבלי שננקטו צעדים לדרוש ממנו ומבניו להחזיר את הקרקעות השדודות. אגב, שרון דאג במקביל היטב לכיסו בעת הפשרת קרקעות כפר מל"ל בשרון שבו התגוררו הוריו אחרי ששליחיו במינהל ובגופים הממשלתיים הרלוונטיים עשו למענו את המלאכה הבזויה.

התופעה החמורה מתרחשת לא רק בקרקעות ציבוריות פנויות, אלא למרבה הצער גם בשטחי קרקע שעליהם ממוקמים מבני ציבור. אחת הדוגמאות הצורמות, שעליה כבר התרעתי בעבר, היא השתלטותם של אנשי התאחדות האיכרים על קרקעות בית הספר החקלאי בפרדס חנה במטרה לממשן בתור נכס נדל"ן יקר ערך בסיועו הפעיל של ראש מועצת פרדס חנה כרכור. נושא כאוב זה מצוי בהליכים משפטיים שנועדו למנוע את הפיכת שטחי בית הספר לשכונת מגורים ומשום כך איני רוצה להרחיב את הדיבור עליו.

אעמוד רק על האספקט האנושי. בניסיון לסכל את ההליך המשפטי, סולקו מהמקום חניכי הפנימייה בשנת הלימודים הנוכחית. בימים האחרונים הוקמה בבהילות גדר במימון המועצה המקומית, כדי ליצור לתלמידי בית הספר ולעובדים המתגוררים במקום גטו בזעיר אנפין.

על המקורות למימון הגדר הסביר ראש המועצה, חיים געש, כי היא תוחזר מעסקות "חבל על הזמן" (כלשונו) שיש לאנשי התאחדות האיכרים עם משרד האוצר על חשבון מכסות הביצים והחלב של בית הספר.

גם העובדה שמנכ"ל התאחדות האיכרים משה שמעוני החליט להחזיר את העמלה ששולמה לידיו באחת מעסקות מכירת קרקע במקום, בעקבות התערבותה של אומ"ץ שחשפה את הפרשה ברבים ואף הגישה נגדו תלונה למשטרה, אינה מעלה ואינה מורידה מחומרת הפרשה שבה מככב הגוף המייצג כביכול את איכרי ישראל.

ויש גם צימוק לסיום: בסוף השבוע שעבר נעצרו יוחאי ורותם תירוש בעלה ובתה של חברת הכנסת רונית תירוש כחשודים בביצוע עבירות מס בשנים 2005-2006. רו"ח חיים גינדי שטיפל בחברותיו של יוחאי תירוש נחקר אף הוא כחשוד בסיוע לביצוע העבירות.

למרבה האירוניה, ואולי לא, בתביעה שמתנהלת בימים אלו בבית המשפט בעניין קרקעות בית הספר החקלאי בפרדס חנה בפני כב' השופט זפט, טענה התאחדות האיכרים כי מכירת האדמות הציבוריות של בית הספר ליזמים פרטיים מבוססת על המלצה מקצועית של רו"ח גינדי הנייטרלי שפעל עבורם ב-2006 מול משרד החינוך. כל מילה מיותרת.